ובערב אחד שלא יכולנו יותר להשיג את עצמנו בערב אחד שאיבדנו את הדרך חזרה הביתה המצאנו שוב את שנות התשעים את שוב לבשת חולצת משבצות ואני נעלתי מגפיים שחורות הקשבנו לשירים על ייסורים ורחמים עצמיים החזקתי לך את היד ואמרת עכשיו לא ניעלם יותר בחשכה נזכרנו במסעות בתמונות שנתלשו מדפי הספר ולא מצאנו אותן לעולם בערב אחד בו היינו לבד בעולם המצאנו שוב את שנות התשעים במועדון דחוס בערב רב היינו רק שנינו מפחדים לאבד את הרגע ההוא שלא זכרנו אותו, אבל שהוא בא ידענו ששוב אנחנו חיים בלי הפחד הזה להיעלם בחשכה הבטנו סביב חלפו כבר שנים מאז הבנות יותר יפות הבנים יותר מפחידים ושנות התשעים שהחזרנו מתו כבר לפני שנים גיטרה אחת, והקשבנו לזמר ששר היום, שום דבר לא ברור אבל הכול לקוח כמובן מאליו חיבקתי אותך ואת נצמדת אלי אמרת עכשיו, לא ניעלם יותר בחשכה שנות התשעים שוב הגנו על שנינו אולי זה הזיכרון, הגעגוע לחלום שהתנפץ בסופו אולי, זה הכאב על דברים אשר ידענו, שאיבדנו עכשיו, זה שוב נלקח מאיתנו ואלה, שהובילו אותנו במנהרות, במערות אל הצינורות לא זוכרים, מאיפה התחלנו המסע הזה, נגמר בכביש ללא מוצא ובערב אחד שוב חזרנו אל הנקודה עכשיו, אפשר לברוח בשקט איש לא יידע שאנחנו עדיין בשנות התשעים חייכת אלי ושתקת לא היו מסכים מהבהבים, קולות עמומים כוכבים שנופלים אחרי ערב אחד בעיר לא היו גם קולות נפץ, לצד קולות השמחה בנות לובשות ג'ינסים כחולים בנים עם חולצות משבצות, וכובעים שחורים רצינו לנסוע רחוק למקום, שלא היינו צריכים להמציא את עצמנו ולהיות שוב, לבד בעולם ערב אחד, שהיינו רק שנינו ביקשת לחזור אל שנות התשעים ואני צחקתי הם נגמרו חמש שנים מוקדם מדי ואנחנו עדיין משלמים את החוב על הימים החסרים.