לו אמרתָּ לי אז, באותו ערב לח
שאינך מעוניין בי אישית,
אז היינו פשוט "שידוך לא מוצלח"
והייתי יכול להמשיך.
לו היינו יוצאים עוד כמה שבועות
ורבים, ורק אז נפרדים,
גם אז לא היה זה כואב עד מאוד
וּודאי לא פוצע תמידית.
אך לא כך היו הדברים לבסוף
נתקפת חרדת אהבה,
ביקשת ללכת, תשובות לאסוף
לגלות אן הרוח נושבה.
אמרת אולי יום אחד תחזור
השארת לי פתח תקווה,
אבל התקווה לא הביאה מזור
היא רק עוד יותר מכאיבה.
זה שלושה שבועות כבר מאז הפרידה
והזמן לא מקהה שום דבר,
בשבילי התקדמות מקבילה לבגידה
כי אולי עוד תשוב, הן אפשר!
ועם כל הניתוק המוחלט-אך-זמני
עוד לי יש נחמה קטנטנה,
בלילות בהירים גם אתה גם אני
מביטים על אותה לבנה.
