הוו בלה מיה,
לא הרבה מטריד אותך בזמן האחרון ,
את הולכת ונהיית כיאלו אדישה
ומידי בוקר יזרח שמש צהוב
בשמשת חלון אהובך,
ועצי דקל ירשרשו בענפים,
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
ובאגם הטורקיז משתקפים הברבורים.
בגנך המוצנע אלפי ציפורים מזמרות ,
השקינה את גנך שלא יבול..
פרחים אשר הנצו בגינה לבלבו את גנך..
הקסמת את הסביבה בפארותיך.
הווו בלה מיה ,
השמש שוקעת באופק מעבר לערים
למעלה בשמים מתחילים לבצבץ כוכבים
ואושרך וזיו פנייך כמו אור המבליח בתוך
גלי הלילה .
לילות יסורים לא ספורים ,
חלומות שחלמת מקיצים בך עדיין
ושבריהם בעינייך נשטפים מפנייך
בדימעה ללא מנוח
הם לא ישקטו הם לא ירגיעו .
וכאשר ענן אפור יחוג מעלייך
אהוב ליבך יהייה תמיד איתך..
הווווו בלה מיה ,
כאשר גנך מלבלב ופורח,
הוא מניב פירות,
השתדלי לקמץ בדמעות
ולהרבות בחיוכים..
אושרך וזיו פנייך
זוהרים ומאירים את הרחוב..
