אני לבד מלידתי.
היש מרפא לבדידותי?
בלתי נראית ובשתיקה,
אני למישהו מחכה.
גופי כבר לא כל-כך יפה
אבל ליבי עוד מצפה.
ליבי הוא כמו כרית סיכות
שזורה שריטות וצלקות
עיניי כמו שתי ביצות שחורות
איש לא ירצה בהן לשחות
שפתיי הן כמו אדמת מדבר
שלא תצמיח פרח בר.
ותקוותיי כמו כוכבים;
יפים כל-כך, אך כש נופלים-
הופכים לאבן אטומה,
חסרת חיים ונשמה.
אני לבד בשום מקום
ומתחתיי קרועה תהום.
ומעליי למרחקים
מים קרים ומלוחים.
בתוך אוקיינוס של בדידות
אני לומדת לא למות.
לנשום במים כמו דגה,
בלי רגשות, בלי דאגה.
אני לבד מלידתי,
וכך אהיה עד יום מותי.
לי מון-חוה
-
הכתיבה משחררת אותי
קשור אלי
- [ליצירה] שיר יפהפה אני לא יודעת אם כתבת מתוך מצוקה פנימית אמיתית ונוראית שסוחבת אותך למטה למחשבות שחורות או שכתבת מתוך איזו הרגשה פנימית שנמצאת תמיד ברקע, אבל "אפשר לחיות איתה"... לי דווקא נראית יותר האפשרות השניה. נראה לי שביטאת תחושה שמלווה אותך וזועקת להישמע על מנת להשתחרר ממנה, ואפילו במעט, וליהנות מהביטוי החיצוני שלה- היפה כל כך, האמיתי, הנוגע. אל תפסיקי לכתוב. לשירה יש כוח מרפא. ומעבר לכך- אם כואבים (ויש אנשים כאלה, שהכאב הוא פשוט חלק בלתי נפרד מהם)- אז לפחות שיצא מזה משהו טוב. ואכן יצא... יישר כוח. לדעתי- שום דברי עידוד לא יהיו חזקים כל כך כמו השיר שכתבת. הוא יהיה לך לנחמה. באהדה. שרון. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי,מתוקה,תעצרי רגע,תעצמי עיניים,ואל תסתכלי אל אסתכלי על העיניים האלו,השחורהשפתיים החרבות,פשוט הקשיבי לבפנים שלך,לתוכך.ואז תראי יופי. כן,למרות שאני לא מכירה אותך,אני בטוחה שישנו יופי עצום,גלום,יקר,מתחבא מתחת לכל הפסמיות הנוראה הזו.תצאי שניה מהמבט הנוראי הזה על עצמך,בת ד' נהדרת שכמוך,אם ד' ברא אותך,שם אותך פה איתנו,סימן שאת משהו. ולא סתם משהו.אלא משהו חשוב,יקר ונהדר,כן כן,נהדר!ותפסיקי לחשוב שאת לבד-כי את לא,דבר ראשון-ד' איתך. וזה לא סתם סיסמא,הוא באמת איתך,ואת ה לשוחח איתו על הכל,ואחרי מה זמן-אני אומרת לך מניסיון-את תרגישי שד' עונה לך! כן כן! פשוט כך! בהמון דברים קטנים שאת כ"כ רוצה,ועצוב לך,וצריכה אוזן קשבת..פשוט צריך להסתכל על העולם בעיניים טיפ טיפה אחרות-וכבר ה-כ-ל נראה אחרת! תנסי! ופתאום את רואה שאת מרגישה הרבה יותר שמחה,וטוב לך,ויחד עם -פתאום את רואה שיש לך חברות,ואוהבים להיות בחברתך (תדעי,שאדם מרגיש שהוא זבל(תסלחי לי..) כך גם אנשים מרגישים סביבו,ולכן הם לא רוצים להיות בחברתו.ואם הגישה שלך על עצמך תשתנה, יקרה שלי, תראי שהגישה של העולם סביב תשתנה כלפייך. הנה,יש לך עכשיו משימה,לראות אם אני צודקת או לא. הלוואי שיהיה לך את הכח לקחת את עצמך בידיים,לבחון את הסביבה שלך,ולשנות לך את החיים... אשמח אם תגידי לי מה התוצאה.. אוהבת, עטרת [ליצירה]
- [ליצירה] אני רוצה לחבק אותך כל כך... [ליצירה]
תגובות