הזכר בסמטה אפלולית ושוממת גוסס לו לאט שם הזכר שברי ליבה מפוזרים במורד פיסה ועוד פיסה יורדים דרך ידה רוצה לצעוק, לזעוק לעזרה אך גם קולה נטש אותה ליבה שם בגשם מוכה מהקור ולחשוש הרוח עוטף בה בעוז את הזכר היא תנצור, לא תיתן לו לדעוך במחשבות היא שוקעת ובליבה נוגעת מקווה לחזור לימים שהיו פעם.