אגו מופרז, גורם לך לפרסם שטויות באינטרנט ,על מנת שתוכל לדעת אם יש בידייך את היכולת, לסחוף בדעותייך אנשים שדעתם דומה, או שסתם מתחברים לאותם קשקושים. הכי כיף ומספק זה לכתוב פשוט, ורק לכתוב, בלי לחשוב יותר מדי, פשוט לזרום. יצא לכם פעם לחשוב מהו תפקידכם, ועל דברים שמעבר? זו לא נשמע פשוט כי זה לא פשוט מפני שאין הגדרה חד משמעית לקיומנו, ואני סתם משועמם שלא עוצר לחשוב, אבל מי אמר שאם אינך עוצר לחשוב, אז דעתך לא מתקבלת? ומי החליט, כי זה אוסף של זיוני שכל, שאין להם מקום בתודעה עצמית של כל אדם?. קמת בבוקר, כמובן כל אחד והסרט שלו: יושב חושב על סדר היום שלך, ומשום מה קצת קשה להשלים עם העובדה שעליך לבלות את מרבית זמנך, ללא שאתה עצמך, אלא בעצם משהו אחר שללא ברירה מיוחדת, פשוט זורם ועושה את אותם דברים, המקשרים אותך מיידית לשאר ה"עולם" וכי אם תחליט להיות אתה עצמך, תרגיש ,ותהיה בעצם מנודה. מי הבן זונה שקובע לך את סדר היום, ועם מי ואיך עליי להתמודד, כדי להבין את אותה הרגשה מוזרה, קצת פספוס קצת עצבות. היתרון היחידי שטוב בבסיסו הוא שדבר אחד נשאר וזוהי מחשבתך והרגשתך האישית. עד כמה שזה לא ברור סה"כ צריך להסתכל בין השורות ולהתבונן טוב טוב עד שאותה תבנית תצוץ לך בין העיניים, כמו קידוד מסוים, לאותה תבנית שהיא בעצם ההגדרה העצמית שלך בתור אדם משלך. היא יודעת לעשות, שירדו לה דמעות, זה סימן לחבק בשבילי..... עזבו, בכל מקרה קצת די נמאס לי מכל אותן המחשבות, שעוברות לי בראש, ואין לי כ"כ מה לעשות בנידון, וקצת נמאס לראות טלויזיה, ולהיות חייב לשמוע את אותם דברים שטחיים, שנאמרים מאותם אנשים אינטיליגנטים לכאורה, ובנוסף, קיבוץ הזיוני שכל הכי מדכאים ששמעתי בחיי: ואני קורא אותם יומיום בעיתונים הארציים והמקומיים. כואב. הגענו למצב שבו נינט טייב ודויד אפל, מכתיבים לנו את אותה מציאות, בלאו הכי היינו מעוניים לחתוך ממנה, והדבר הכי מזעזע זה שהזבל הזה מוכר, מוכר ועוד איך. יוצא לי לשמוע רדיו, לראות טלויזיה, ולקבל דכאונות על אותם דברים, אשר לא באמת היינו רוצים לשמוע כחלק "מתרבות הפנאי שלנו". זה נהרג זאתי נאנסה ופדופילים מגעילים מוסיפים עוד קצת זבל לאשפה הכללית, שנראה כאילו חוץ מאותם שביתות כפויות, ממשיך להערם ולהצטבר לך מתחת לבית. יש פתרון, והפתרון הוא במנגנון מתוחכם שיושב לך בתוך המוח שמבדילך משאר העולם, אך גם קובע במידה מסוימת את השתלבותך באותו עולם ואת נסיונם הפתטי, של המון אנשים להתחבר בכוח לאותה מציאות ,שלא תוביל אותם להבנה אלא רק לשרידה מציאותית לכאורה של גופם בלבד. תפסיק להנעל על הנורמות המקובלות וצא, לא לחפש, אלא למצוא את מה שאתם באמת רוצים למצוא: את הבנאדם שמחזיק אתכם בחבל, ולפעמים הוא טוב אתכם, ומשחרר לכם קצת חוט, על מנת שתוכלו לנשום טבעי, אבל חלילה לא מספיט כדי שבאמת תבינו את אותם הכוונות, ואותם הסימנים, אשר פשוט משוועים להמצא. והם אכן שם ויראו במידה ותהיו מספיק רגישים, לראות את אותה תמונה, או שפשוט ימאס לכם, מאותן שטויות, שתשבו לרגע על הספסל מתחת לבית, ופתאום זה יכה בכם, ותראו הכל בבהירות, ולא במעורפלות, כמו הכתיבה שלי... כמו בפאזל שנגזר להמון חלקים, יום אחד, אולי לילה, תצלול ותחדור לאותה תמונה שיום קודם לא נראתה, היום היא ברורה, לא בשל שינוי במצב הצבירה, אלא שינוי משמעותי באותה דרך החשיבה...