[ליצירה]
צריך להוסיף פיסוק. אולי התכוונת לכתוב את הקטע כמשפט אחד, אבל התוכן שלו מסודר במשפטים קצרים. ('רבין היה אחד האנשים החשובים בישראל, הוא היה מנהיג ראש ממשלה רמטכ"ל ובעיקר אבא וסבא טוב. אני...')
'הייתי אם אבא' -> 'הייתי עם אבא'
'לא אסכים בדעות' - 'לא הסכים לדעות'
'אבל זה לא סיבה' - 'זו לא סיבה' ('אבל' מיותר אחרי 'אז מה')
[ליצירה]
שלום
את יודעת שכשרבין היה בערך בגילו של יגאל אמיר שלח אותו דוד בן גוריון לפוצץ את האוניה אלטלנה ועל האוניה הזו היה מנחם בגין ועוד יהודים כמובן. גם שם היו הרוגים.
אולי אם הנשק של אלטלנה היה בידי הלוחמים הגבולות של מדינתנו היו מלכתחילה נראים אחרים וכל ההיסטוריה הייתה שונה.
יגאל אמיר צריך לשבת בכלא על רצח 25 שנה לדעתי, ולקבל שליש התנהגות טובה. כמו כל פדופיל, אנס, סוטה, ורוצח מכל סוג שהוא, כמו האיש שהטביע את ביתו הקטנה באמבטיה ואחר כך קבר אותה ביער.
היום באנציקלופדיות מסתירים את מעשי הנעורים של רבין ואומרים שצה"ל פוצץ את אלטלנה. טוב. אבל כשאני הייתי ילדה קטנה מאוד אבא שלי לקח אותי ברגל כל שבת לשפת הים ואמר לי"לילי, תראי, הנה אלטלנה" והיה מצביע על הספינה הגדולה. אז אני עוד לא מתה ואני זוכרת. למרות שאני לא רשומה בשום אנציקלופדיה.
ייתכן שאם רבין וביילין לא היו מסתירים את המשא ומתן באוסלו במשך קרוב לשנה אלא נותנים לעם להבין שקורה דבר כזה גם כן ההיסטוריה הייתה שונה. אולי אנשים היו מתרגלים לאט לאט ומסכימים. אולי היו מעבירים ביקורת. אולי היו משנים את תוכן ההסכמים. לא היו מפילים על אומה שלמה דבר שכזה בבת אחת.
אני חושבת שהיום כשיש כאלה מהומות בכל מה שקשור לשלטון בישראל ולשמירה על הדמוקרטיה הרצח של רבין והעונש הדמוקרטי בחוק מיוחד למאסר עולם לנצח בחדר עם 24 שעות ביממה אור ומוות ערירי שהוטל על אמיר הוא משהו שנכתב בשמיים כדי שאנשים יפחדו וכדי שלא יפרצו כאן מהומות כמו שאנו רואים אצל השכנים הפלשתינאים, בעזה ובשטחים, שבכל בית יש רובה והם נלחמים בנשק על שלטון ומעמד וכסף. כאן, לפחות, יודעים מה יהיה העונש ופוחדים.
[ליצירה]
אני מסכימה עם אסף לגבי הסידור...
לגבי התוכן...זה קטע בוטה ופוגע אני לא מבינה לא את האומנותיות שבקטע ולא את התוכן הכ"כ.. סתמי צעקני שמסתיר מתחתיו כלום.
[ליצירה]
שימו לב שהכותבת מאמינה באלוהים. כן, את מאמינה. בעצמך כתבת זאת. כי אם את מצפה שהשבת תרגש אותך סימן שהנקודת מוצא שלך היא של אמונה. הקביעה אין אלוהים היא סתם שלט מסחרי שלך.
ואת לא מנומסת במיוחד.
מה זה שבת את יודעת? מה היא אמורה לעשות לנו? למשל, מה את מקבלת כשאת מדליקה נרות? איזה שינוי את עוברת? או לחלופין- מה משתנה בך כשאת מבעירה אש בשבת? איזו עוצמה זאת ומה הסכנה שבגללה אסור? מה את אמורה לחוש?
ויש לי עוד שאלה: מה כלכך כיף בלנשום?
* * *
[ליצירה]
בדיוק אתמול שמעתי שהבחור שהקים את "הלל" - מוסד לעזרה לעוזבים את הדת - חזר שוב בתשובה. הוא הסביר את זה בכך שהוא שם לב שרוב רובם של עוזבי הדת הם בני 15-25, וברור לו שהם עושים את זה לא מתוך מחשבה עמוקה או הבנה פתאומית של "עובדת החיים", אלא סתם מתוך עצלנות או תאוותנות. מה שנקרא בלשון חז"ל: לא מומרים להכעיס, אלא מומרים לתיאבון.
לעומת זאת, יש חוזרים בתשובה רבים שהם מבוגרים, והם עשו את הצעד הזה אחרי בירורים חקירות ודרישות.
למה זה קשור? כנראה יותר מטומטם וחסר מחשבה לא להאמין שיש משהו מעליך, מאשר כן להאמין בכך.
ובקשר לשבת - אנחנו לא שומרים מצוות בגלל הכיף או הנוחות או החיים הטובים שהן מעניקות לנו, אלא מפני שה' ציווה אותנו לעשותן.
אבל, וכאן האבל הגדול - כמה טוב הן נותנות לנו, המצוות האלו, ואלו חיים טובים יש לנו בזכותן!
לאף אחד בעולם המודרני, זה שמחובר נון-סטופ לטלפון, לסלולרי ולאינטרנט, אין יום אחד מ ד י ש ב ו ע של חופש ושל שקט מוחלט; של הקשבה לנשמה במקום למרוץ החיים; של ישיבה משפחתית נינוחה ושמחה (לא "יחד" מול הטלויזיה - יחד ביחד!); של אכילה (שהיא מצווה!) של כל מיני מעדנים וממתקים; של זמן ללמוד מה שאתה רוצה; של הזדמנות ללבוש מחלצות ולהרגיש חגיגי.
מי שלא מרגיש את נועם השבת וחושב שהיא סתם יום משעמם (ויש גם דתיים כאלו, אני מודה) כנראה לא זכה אף פעם לשבת אמיתית. אפשר תמיד להתמקד באיסורים של השבת, במקום להבין איזה מרחב גדול הם מעניקים לנו, אבל זה חבל נורא, לא?
השבת היא יום נפלא, אבל - שוב - אנחנו לא שומרים אותה כי היא כזאת.
תמשיכי לשאול שאלות (כדאי קצת פחות בהתרסה), בסוף עוד תגלי את האמת!
תאמיני לי...
[ליצירה]
בקריאה חוזרת, הציניות כל כך שקופה שמביך שלא ראיתי אותה קודם.
נראה ששיר פשוט סיכמה את הטענות שהטיחו בה כדתיה, ניסחה אותן בכוונה בסגנון עילג וחרוזים צולעים, וחתמה במשפט 'תאמינו לי' כדי להגחיך עוד יותר את הקטע ('אל תאמינו לכלום, רק טיפש מאמין, תאמינו לי'. בדיחה ישנה...)
את רוב הטענות שמטיחים בוויכוחים כאלה (נגד דתיים, או חילונים, או ימנים, או שמאלנים, או מתנחלים, או חרדים, או ...) ניתן באמת לנסח כך ולבטל אותן בגיחוך.
אבל הציניות כאן עמוקה יותר, היא מזכירה לנו שכל טענה שאנחנו שומעים, בעיקר כשטוען משוייך לציבור אחר, אנחנו מבטלים באותו זלזול מגחך. זו הגישה שגרמה לי לזלזל ביצירה הזו בקריאה הראשונה.
אני לא בטוח ששיר הבינה, כשכתבה את הקטע, שהבדיחה היא גם עליה ולא רק על המתווכחים איתה. אני מעדיף לדמיין שלא, והיצירה 'חרגה' מהמטרות שהיא הציבה לה.
אולי