כך צעדנו. השביל זרוע קוורץ, ניצנץ מחזיר אורו אל החמה. חבוקה בין זרועותי היית וריח שערך נתון בריח המטע. מעל - המצודה, שרידיה מטפסים בינות שיחי צבר. ובאופק - נוף הרים. חדורת חדווה הנעמת לי בקולך צוהלת אל הדרך. זיו קרניים נח על חיוכך. ולא ידעתי מי זרח יותר, עינייך או השמש.