כך צעדנו.
השביל זרוע קוורץ, ניצנץ
מחזיר אורו אל החמה.
חבוקה בין זרועותי היית
וריח שערך נתון בריח המטע.
מעל - המצודה, שרידיה מטפסים בינות שיחי צבר.
ובאופק - נוף הרים.
חדורת חדווה הנעמת לי בקולך
צוהלת אל הדרך.
זיו קרניים נח על חיוכך.
ולא ידעתי מי זרח יותר,
עינייך או השמש.
תגובות