שוב דממת עיניך הכבויות עטפה עצמה סביב מותניי וחייכת בלי טעם. וזרועות נטולות כפות ליטפוני מבעד שמיכה דקה. וצחקתי צחוק של שתיקה. ומחר כשאלך לא תרגיש כלל כיצד לא רציתי בך.