כמו פרפר מתעופף בדמיון,
רואה קצת מהכל,
רוצה לתפוס משהו מאותו חזיון,
אך לא מצליח וממשיך לשאול.
שואל על פרחים שנבלו,
ועל אנשים שהלכו,
שואל על הילדים שגדלו,
ועל הציפורים שפרחו.
אולם הרבה אנשים אותם אני שואל,
לא יודעים לענות לי דבר,
לא שהם לא יודעים, תשובה כזו הייתי מקבל,
אלא שאלות בלי תשובה והספק בהן גַבָר.
שואל על החיים ועל אלה שאינם,
על כל אלה שהלכו עם הזמן,
מה הם עושים בינם לבין עצמם,
ואילו שנסתלקו בלי צדק, מי יקום דמם?
תגובות