אני מלטף אותך
ילד שלי שאין,
מקריא סיפור על הכרית הריקה שלך
מטפס על העץ כדי לקיים בשבילך מצוות שילוח הקן.

השערות האדומות שלך האפירו את שלי הלבנות
ואני מודה לאל עליון
על שאני אתך,
ילד שלי שאין.

הגבורות נותרו בי גם היום,
הספרים התחילו להצמיח מילים
ואתה נוּשקת על ידי שוב
בפעם הראשונה.

הערובה שלי היא רק
מגרש המשחקים הנטוש
שבו תשחק עם חבריך רצוא ושוב
ראשון להבקיע.

ובתוך תוכך תלחש אל תוך תוככי
אחרי הכל,
הרגשות שלנו דומים
אני אוהב אותך אוהב אותי
אבא שלי שאין.