פרק1 – השד שעל הגג

היה זה יום סגרירי וגשום, השמש לא בקעה מכעסיי העננים, היה אפשר להרגיש את פחדי השמיים; כעת כל מה שהיה חסר לי זה הצל הזה! הצל שרודף אחריי מאז החופשה וכל הזמן קורא בשמי, אך זה כן קרה. אותו הצל חזר לביתי והיה בחיפושיו אחריי!... זה מה שקורה עכשיו, אבל בואו ואני אספר לכם מההתחלה!... אני הוא גריק, אני בעל עניים ירוקות בוהקות, ועם שיער בצבע חום מוזהב.תיאורים הלו נראים לכם כמו סתם דימויים חיצוניים ושטחיים, אך תגלו בקרוב שסיפור חיי הוא בדיוק מה שיש בסיפור חיי! הכל התחיל ביום שבו הלכתי לכנס המימדים לגיקים כמוני במרכז העיר, השנה החלטתי להתחפש לגריקיאנו, נסיך-החושך והצללים-בעל-שובל-ירוק-אחריו. זוהי דמות שראיתי בחולמי אמש. כולם קראו לי משוגע אחריי שסיפרתי להם שהדמות היא על החלום שלי, הם קראו לי "פסיכוגיקו", נעלבתי מאוד ורצתי החוצה עד שהגתי לרחוב שממול, הרגשתי צורך להכנס לסמטה, ידעתי שאני אמצא שם משהו אך לא ידעתי מה. לפתע נשמע קול כמו של הדמות מחולמי, הקול רק חזר ואמר בכל פעם: "גריק", "גריק"... הרגשתי צמרמורת ופחד, רצתי מהסמטה ושמתי לב שצל מוזר שנראה כמו הדמות מחלומי רודפת אחריי. רצתי כאילו אין מחר, עד שלבסוף הגעתי לביתי ונכנסתי מהר לחדרי, חיפשתי את היומן חלומות שלי שאני תמיד שמרתי ליד הכר שלי כדי להיזכר בחלומותיי, ניגשתי לכרי והוצאתי את היומן, ומצאתי: "שהדמות הזאת הייתה בגג של הבית שממול לסמטה הדמות הייתה עם הגב כלפיי, ולחשה בקול נמוך ועצוב את שמי, הדמות הסתכלה לבסוף עליי וראיתי שעיניה היו ירוקות כמו שלי ולפתע הן היו כמו סוג של ברק והפכו לאור גדול וכל העניים שלו זהרו באור ירוק וזרחני. הדמות הסתובבה שוב והאור המשיך להאיר וראיתי שהיה סוג של שובל ירוק ומפחיד" לחשתי לעצמי "הדמות קפצה ואמרה במהירות: "קרא לי גריקיאנו" חייך והוסיף מהר תוך סיבוב כלפיי "נסיך החשכה והצללים בארינגו" עיניו זהרו יותר ממוקדם ולפתע הוא נעלם ועל הרצפה רץ לו צל ירוק שהתאדה לאט, לאט עד שנעלם. אני הייתי בהלם מוחלט עד שהתעוררתי. אני החלטתי ללכת לישון ולהירגע קצת מהעניין המטורף הזה, "כי לא ייתכן שהוא באמת קיים" מלמלתי לעצמי ונפלתי, נרדמתי כחוש על מיטתי, נרדמתי כמו בול עץ אשר מחכה לניסורו... נרדמתי והנה הפלשבק חזר: חזרתי לאותו גג אפל, ראיתי שוב את השד הרגזן הפעם הוא היה לבן עם פסים צבעוניים על חליפתו, היה זה הוא, השד הזועם והשחור משחת אשר משחית את חלומות נעוריי. אותו אחד הוא היה הוא אך צדו השני, צדו אשר לא מודע לו כלל. צדו אשר למען האמת אינו קיים אלא הוא רק בתת-מודעתו, חלום זה היה מוזר ביותר, החלום היה מונע ע"י שני חולמים. אני וגריקיאנו הצל. החלומי גריקיאנו הלבן הוציא מחגורתו הצבעונית ספר ובו הכריחה שחורה, ועליה יש עניים ירוקות וגדולות אשר משמשות כמנעולים, "ולפתיחתו צריכים את העניים המיוחדות. העניים שלך ושלי" הסביר לי גריקיאנו הלבן "מה?" שאלתי בבהלה. "אין בי שום דבר מיוחד, אני סתם ילד רגיל" בהיתי על הספר, "אני אפילו יותר רגיל ממה שאתה חושב לעצמך". גריקיאנו הלבן הסתכל על הרצפה ונראה כי הבין את אשר אמרתי לו, גריקיאנו חייך חיוך מוזר ומלא על כל פניו. הוא חייך, התכופף, קפץ ונעלם באבק לבן-צבעוני. נשארתי לבד בחלום עד אשר נתקפתי בכאב בעייני, עייני שרפו ומה שישר עלה לראשי הוא לשים את עניי בתוך עניי הספר שבידיי, עניי הפסיקו לשרוף לפתע והספר נפתח, אור מסתורי וירוק זהר מדפי הספר הגדול והצחוק. בספר היה את כל המידע שרצית ולא רצית לדעת, דפדפתי בספר עד שלפתע שמעתי כל אשר שואל: "מי אתה? מה אתה מחפש?", "מי זה?" שאלתי, "אני הוא גריק" עניתי מיד. "שלום גריק, אני הוא ספר היודע הכל. במה אני יכול לעזור גריקי.. כלומר גריק!?" מלמל הספר, "גריקיאנו הוא השד הזה אשר תוקף אותי בחלומותיי נכון?!" שאלתי. "נכון, אך זה איננו קשור עכשיו, האם זוהי שאלת?" אמר הספר. "כן, רציתי לדעת.. מי זה גריקיאנו ומה הוא רוצה ממני!?" שאלתי בחיפזון מהר. "כמובן נערי.. גריקיאנו הוא..." סיפר הספר.

המשך יבוא..