בואי אלי יקירה,
אל אותם רגעי טוהר מתוקים,
הנחשפים אט אט בשעות קטנות,
מבודדות מעולם שוכח.
ונלך,יד ביד,
לאהבה,שאינה תלויה במגע ומעשה.
בהפרד הזמן מהמקום והגוף.
את מוזמנת אלי,יקירה,
גם לרגעי חושך,לזמני תוהו.
להעלות רצוני לטוב,
לבדר נשמתי ברוח רוגעת,
חסרת בלבולים.
ונוכל להמשיך,אני ואת,
הלאה לטוב נצחי.
תגובות