בא לי לבכות, אך הדמעות לא יורדות

בא לי לברוח, להיעלם לצמיתות

לשקוע בתוך ים שאין בו תחתית

לגלוש לעולם שבו אהיה מציאותית

בא לי להתכרבל בתוך עצמי ולא להראות פניי

בא לי לשכוח מהכל, לעצום את עיניי

לחשוב שיהיה עוד טוב, שעוד לא הכל אבוד

אך שוב מכה בפניי אותה המציאות

אני לבד, לגמרי לבד ואף אחד לא נמצא איתי

בין כתלי חדרי שרועה בייאוש על מיטתי

אך הדמעות מסרבות לצאת, לרוקן אותי מהכאב

המועקה עוקצת אותי מכל פינות הלב

מתי זה יגמר? מתי אהיה כבר מאושרת

אולי בגלל שזאת אני, ולא מישהי אחרת?

מתבוננת על אחרות ורוצה להיות כמותן

אך העובדות הן לי ברורות, ולא ניתן לשנותן

אני כמו שאני, לבד פשוט לבד

אין מי שיחבק, יעניק לי חיבוק מיוחד

יגיד שאותי אוהב ויעביר בי צמרמורת רכה

ושוב שוקעת אני בחלום ובאשליה המתוקה..

ילדה, מתי תפנימי... לכל חלום יהיה לו קץ

אולי התיקווה עוזרת לחיות, למרות שהיא בסוף תתנפץ

אז תבכי זה כל שנותר לך, כל עוד את נשארת..

ותביני כבר שבעולם הזה את מיותרת...