הבוקר הזה התחיל כיתר הבקרים. קרן שמש חיננית חדרה מפאתי החלון, העץ המעצבן שוב זעזע את עליו ואת עלעליו ושום זלזל לא צנח לו.
והציפורים, הציפורים גם את בטהובן היו מוציאות משלוותו.
כהרגלו, ניגש נחום סוניה לחלון חדרו ולהפתעתו הרבה ולחרדתו, שכן לו בבטחה (על אף כל אמצעי המיגון והרשתות) קן. למרות קוצר הרואי בו ניחן סוניה, כך קראו לו החברה בצבא, הצליח סוניה לזהות את מקור הקן. יונים, ולא פלא, חוליית יונים שכנה לה לבטח על כל העצים בשכונה בה חי, באינטגרציה נפלאה עם השכנים, וגם עם כביסת השכנים.
נחום, סוניה לא היסס לרגע. בהתאם להכשרתו ולאשר לימדוהו בצבא, ובהתאם להוראות האימא – אמו, שמקובעות היטב בראשו (מסכן סוניה , מעולם לא מצאו לו קסדה בגודל מתאים), החליט לסלק את הסכנה ולסלק את הקן. ביעילות רבה ניגש סוניה והביא מטאטא, ואחד ארוך, תוך תנועה פתלתולה ניגש סוניה לחלון, החדיר בהחריש את קצה המטאטא ו….ווווש, הנה נוחת לו לאיטו חרש, בזווית התרסקות בת 30 מעלות אל תוככי האדמה, והכל הולך להתפזר לכל עבר בקול מחריש, ו- תדהמה הכתה את פניו של נחום, נעתקו דבריו (בד"כ רווה הוא מלמולים בלתי מתיישבים על הדעת) הקן לא הוחרב. נשר גדול, נשר גדול מאד, נשר ענק וחסר כל פרופורציה נתפסת על-הדעת, טס והציל את הקן. מונע את קריסתו לתוך האדמה של השכן. סוניה הוכה בחרדה, במחשבה ראשונה או בהעדר מחשבה, ניסה לסגור את התריס ואת החלון, נתקע עם המטאטא בחוץ.
ולפתע נקישות, בלית ברירה פותח נחום את החלון ואת התריס, ולפניו, נשר, נשר ממשפחת הנשרים, למרות שרוב הפרשנים יודו, לא בחפץ לב שהוא בסך הכל עיט, אומנם גדול אבל כבר עם שערות שיבה.
והנשר פותח לו בדברים, ובשפה כזו שנחום מבין, ובאמת, נשר גדול מביא לך "וואחד זאפטה" עם הכנף , לא תבין ?
ושוב תדהמה. ושקט שורר והנשר מוסר לנחום את הנחייתו, הנשר מדבר דבר אדם, אומנם בלי ע' וח', אבל תראו. "ביצי יונים אלו אינן ביצי יונים מן השורה, (למעשה הייתה ביצה אחת אמיתית השניה דמה) אלו לא יוני רחוב ואף לא יוני שכונה ואפילו לא יוני דואר, אלו הן ביצי יונים שיביאו את ה…שלום"
נחום שואל, שלום למי ?, ושוב מבין, כואב או לא כואב. "עליך לשמור על קן זה ולדאוג לו" ופוף נעלם.
נחום, אחרי דקות ארוכות של שתיקה הלם ולבטים רבים, תהיות וטענות מאלץ עצמו לבצע את הנדרש.
מאז אותו בוקר טורדני מחכה נחום לאותה היונה, לא היונה מהביצה אלא היונה לעזאזל, שתדגור על הביצה.(ולעזאזל עם ביצת הדמה, שתתפוצץ).
שום יונה לא באה, לא בלוויתן ולא בתיבה ואפילו לא במטס אווירי קטן.
ונחום יושב לו ליד החלון ומחכה, ואפילו לא חושב לתקן את המשקפיים,
עד אשר הכל יבוא על מקומו ושלום.
תגובות