הפרח הגיע לשיא פריחתו
ואז נבל
הוריד את ראשו לאדמה לעפר
וראשו נפל
ואת עברת בשדה קוצים
ליטפת את עלעליו
בין שיחים ובין עצים
בכית עליו
וגם הוא בכה איתך
חרש
הוא לא יילך איתך
עד סוף הדרך

פרח בר קוצני
נותר שכוב דומם
הפרח הוא בדיוק אני
ולא מישהו אחר
ואת צועדת לאיטך
מתרחקת, מסתתרת
ולא נותר לי כלום ממך
באמצע הדרך

אז תלטפי את עלעליי
כך תהיי למאושרת
וכך תרגישי טוב אולי
על סף סיום עונה פושרת
של רוח ושל סתיו
אשר עזב ופה נותר
שדה מלא פרחים
את ואני עכשיו בוכים

כי את עכשיו כמו מוותרת
בלעדיי לא יכולה לסיים
את סוף הדרך...

* מוקדש לצדף, היפה בנשים...