תרוץ היא לחשה לי

רק תמשיך לרוץ-כי אחרת במסע הזה תפסיד.

אל תחשוב אחורה כי אחרת תיפול,

ואני אותה כבר לא שומע

אני כאן בין הרים וחול ושמים.

בחדר שהפך בית,

במיטה שהפכה נחמה,

אני כאן בהודו,

ארץ ההגשמה.

המסע הזה אינו יודע סוף,

במסע הזה אני יושב על החוף,

אין פה לחץ -יש הרבה דייגים,

ושקט, ורוגע, והרבה חברים.

יום יבוא, את תראי-את תביני,

יום יבוא ואקח אותך לכאן,

אביא אותך מהארץ המובטחת-לארץ השממה.

ארץ שלא אוכל יושביה

ארץ מנגינות וצלילים,

ארץ השקט-ארץ הנוודים