אף פעם זה לא החזיק אצלי יותר מכמה ימים. גג שלושה ארבעה.
חשבתי אולי משהו אצלי לא בסדר, באיך שאני מתקדמת עם ההתפתחות והצמיחה של כל העניין.
שתבינו עד היכן דברים מגיעים: עד כדי חוסר בטחון בגוף שלי, אפילו ברגליים!!
לרגעים חשבתי שאולי בעצם, למרות הכל, הבעיה לא בי. שאולי היא בצד השני. שאולי הצד השני הוא זה שלא מתאים לי ושאותו אני צריכה להחליף.. אבל מיד בטלתי מחשבה זו:
"את יותר מידי בקורתית, את צריכה לעבוד על עצמך, 'אדם לעמל יולד' " וכו'
אבל איפשהו האמירות האלה לעצמי לא באמת שכנעו אותי. רק השקיטו את המצפון לרגעים.
חברות ניסו לשכנע אותי להשתנות, להחליף, לנסות שיטות חדשות שהיום מאוד מקובלות.. אבל היו לי את החששות שלי..
השינוי קרה אצלי כמו רוב השינויים: לא באיזה בום רציני ופתאומי שכאילו לקוח מאיזה סרט, אלא יותר כמו נפילת אסימון שקיפלה בתוכה שעות וימים של הרהורים ומחשבות.
ואכן, ב"ה, בסוף החלטתי בצעד אמיץ להחליף את הסכין,
ולהוריד שערות בשעווה!!
תגובות