פוקח את העיניים, המחשבה הראשונה של היום- החדר מבולגן! השעה כבר שתיים בצהרים ולא מוצא סיבה למה לא קמתי יותר מאוחר. סוחב את עצמי לעוד יום ארוך כמו כל השבוע ומתנחם בעובדה שהיום יום חמישי ולפחות יוצאים היום לקרוע את העיר אז כל מה שנשאר זה לחכות לילה... אבל יש עוד זמן להעביר בשעמום מטורף בישיבה מול המחשב או שנתחיל לקרוא עוד ספר? המחשבה שעוד יום הולך להיות כל כך שגרתי מפחידה אותי, אותו בוקר, אותה תמצית קפאין, מקלחת, לצחצח שניים, כמה פעמים אני כבר חוזר על אותם פעולות מבלי לדעת למה? מחפש סיבה ליום הזה, משהו מפריע לי ואני לא יודע מה, מקווה להיות כמו ניאו ולגלות שהעולם הזה כל כך קבוע כי אנחנו באמת חלק מהמאטריקס, אבל מנפץ את המחשבה הזו במהירות ולצערי חוזר אל המציאות שקובעת לי כי לא התקדמתי ואני עדיין תקועה מאחורי אותם קירות. מרוב עצלנות דוחף את המריחואנה לתוך סיגרית ווינסטון מוכנה, שואף את העשן באותם מנות קצרות ומדודות, והנה אני כבר חושב על דרכי החוצה אל העולם. מסתובב בנחלת שבעה, לא יודע עדיין מה אני מחפש, בודק ברים, בתי קפה, מסעדות, צועק על עצמי כבר להתחבר למקום שעדיין לא ראיתי... יש אחד כזה? עובר רחובות, חוצה סמטאות עד שהגרון פשוט זעק לבירה! החלטתי להיכנס לפאב הראשון שאני אתקל בו בהמשך, והינה אני מוצא את עצמי שוב יושב בקאפריסו, מתאקלם מחדש לאווירה האפורה השוכנת במקום, אור ממש קטן נכנס דרך הדלת שפתוחה לרווחה אבל אף אחד מלבדי לא הזמין את עצמו להיכנס פנימה. מפסיק לחלום ושוב מתעורר כאשר עומדת מולי כוס גדושה בבירה, ומאחוריה ברמנית שפנפנה. מדברים על אותם נושאים, חו"ל, טיולים, העולם הגדול, על כמה רע שהיא חתמה קצונה, כמה שלשפוט אדם לפי המראה החיצוני שלו זה כל כך נפוץ, הרגשתי שאני הולך להתפוצץ, הייתי חייב לצאת משם כמה שיותר מהר ולהתחיל לברוח מהקיבעון שהמציאות מכתיבה לי. מוצא את עצמי מהלך שוב ברחובות ירושלים, נותן לברי לשיר באוזניות, קצת מסובב מהאלכוהול, מרחף ושקוע במחשבות בעיקר על מחר, כמה בעצם אני משתוקק לעולם אחר. אולי סקס יכול לפתור את הבעיה, זוגיות, אולי עוד שתייה, לטוס לחופשה ארוכה בדרום אמריקה, למצוא עבודה, לברוח לארה"ב, להפוך להיות פושע מסוכן, מריץ את מליון האפשרויות העומדות לפני, בינתיים אני אמשיך להסתובב כאן בחוסר מעש, עדיין מחפש תשובה.