הוא ישב במרחק של שני כיסאות ממנה ועישן סיגר קובני מזויף, הוא לא נראה אחד כזה
כמו כולם, מבטו היה מרוחק וכוס הוויסקי שלו רעדה בידו הגדולה והמחוספסת.
היא לבשה שמלה אדומה שהעירה את הבר המת ועיניה הבורקות סיקרו כל אחד ואחת,
כוס הברנדי שלה רעדה בידה העדינה והורדרדה שנראתה כמאט כמו של תינוקת.
הברמן לא היה הפסיכולוג בסיפור, גם לו היו תהיות ובעיות הוא ישן בעמידה ותוך כדי מזיגה עוד מעט 3 לפנות בוקר, אישתו בבית עם המאהב והוא ידע, והוא צעיר וגם היא צעירה, והמאהב זקן ועשיר נשוי לזקנה מסכנה.
מבטה נחת עליו על האיש שבמרחק שני כיסאות, המבט נחת על הרעד המוזר והמסתורי,
היא קמה והתיישבה בכיסא שלידה עכשיו הפריד ביניהם רק כיסא אחד, הברמן שוב מילא לה ברנדי וזרק שתי קוביות קרח שהתפוצצו במשקה.
מבטו נחת עליה, על שמלתה האדומה שהעירה אותו והרעידה עוד יותר את גופו,
הוא קם והתיישב בכיסא שלידה , הברמן מזג לו עוד כוס וויסקי אחת,
עכשיו הם במרחק של מילה אחד מהשנייה.
בלי מילים רק עם מבטים הם הבינו הכל, הם הבינו מה עובר בליבם, הם ידעו מה הם רוצים
הם לא פנויים לקשר, אך פנויים למבטים, לא פנויים ולא מבוקשים אבל שניהם יודעים
את הסבל והכאב שעובר בהם, היא ראתה את הכאב בעיניו והוא ראה אותו דבר
וככה בלי מילים הם דיברו כאבו ובכו על כל מילה והזילו דמעה.
הברמן כבר מזמן נרדם, והמאהב הלך הביתה, והנשים בוכות בלילות וגם בימים,
מי נתן להן כאלו בעלים.
היא נגעה בידו, הוא נגע בידה, הוא לא הצליח לדבר, והיא רק בכתה והם ידעו מה להרגיש הם ידעו מה להגיד בלי לומר מילה, היא ידעה אותו והוא ידע אותה.
היא ביקשה סיגר ונחנקה והוא הוסיף קוביית קרח רק בשבילה.
הם היו לבד הם היו ביחד הם ידעו שאחרי הלילה הזה הם לא יתראו, כבר ישכחו והחיים ימשיכו, אבל הלילה הם בעל ואישה , עם ארבע ילדים וכלב בגינה, הלילה יגמר בנשיקה,
הלילה שהם יזכרו וישכחו לנצח.
היא הביטה בו הוא הביט בה, זה נגמר בבית מלון על מיטה זולה, בבוקר שאחרי היא בהריון, הוא עבר דירה, וככה בלי מילים נגמרה העלילה.
