בערב אביבי מעונן
כשגם חם וגם קר
וגם שום דבר.
הרוח נושבת,
מנערת את פעמוני הדלת התלויים
המנגנים מנגינה מוכרת
שאיני מצליח לזהות.
מפזרת היא את שערי
מגלה את פני
מגלה את מקום מסתורי,
מתגברת על צלילי הרדיו המתנגנים
ברקע
משאירה אותי
לבד
עם עצמי,
מביאה היא עימה את סודותיה
מביאה סודות של אחרים:
-נער,
הלוחש אהבה באזני נערתו
היושבת מחובקת בזרועותיו,
ומביטה בו במבט של נצח
האומר הכל ללא מילים.
-אמא,
המלטפת את בנה הקטן
המניח את ראשו על ברכיה
ומקשיב לשיר ערש ישן
במבט מעריץ ואוהב.
-שני חברים,
הצוחקים אחד לשני
הבוכים אחד לשני
המתנפצים האחד למפרצו של חבירו.
את הכל סיפרה לי אותה רוח בוגדנית,
את לחשושיהם
את מבטיהם
את אהבתם.
שלא תשקוט אף לו לרגע
שלא תיגמר לעולם,
שלא אצטרך לחזור
לשקט,
למחשבות
ולבדידות
שלי.
