יושבת עוצמת עיניים משלבת ידיים מרגישה את הרעד ברגליים את החרדה באוויר את הכאב ששורף את הלב את הרגשות... את השמחה שכבר נעלמה אני פותחת את העיניים רואה שביל שחור ואפל השביל אל המוות אל הכאב המתמשך רואה רק אנשים בוכים ושדות פרחים נבולים הרוח החזקה שאת שערי מבלגנת לא נותנת לי לצאת לאור נועצת בי מחטים בתוך העור ואני מדממת מנסה לבכות הדמעות קרות כקרח, קופאות. רואה את עצמי בים מלא דם מרגישה שאני נחנקת הנשמה אט אט יוצאת ואז אני רואה הלומה של אור ואז אני מבינה שאני כבר עמוק בתוך האפלה.