הם צועדים אל השכול בלי שום תקוה כמו שורות נמלים רזים וקטנים עיניהם-מביטות אל הלא ידוע! צועקות אל הישועה ואוזניים- שומעות את צעדות הפלדה- שדורכות על האדמה הקשה. מרחוק נשמעת צעקה! יריה ושוב צעקה. הם שצועדים אל השכול בלי שום תקוה בלבם נושאים- תפילה שאולי עכשיו תבוא הנפילה ויוכלו שוב לקוות לטוב אבל לא. הם צועדים אל השכול למראה- הדם השפוך למראה- ערימות הבשר שמונחות לצידם. לריח- המשריפה ששורפת שם את משפחתם. הם צועדים אל השכול הם צועדים אל המוות בלי שום תקווה הם צועדים אל השכול.