אני מרגיש כל כך עצוב ובודד פה בעולם
שוכב במיטה והמוח נעלם.
מדמיין ת׳מצבים שלא חוויתי אף פעם מערכת יחסים , זוגיות ותחושת הפרפרים.

הם אותם דברים שלא קרו לי בחיים.תושב של העולם שלא היו לו חברים
ברכבת הדיכאון אני נוסע על 90.

חווה עצב וכאב פה על בסיס יומי
המחשבות והתחושות שרק שוברות אותי.
צריך מישהו לפרוק אליו או שירגיש קצת במקומי
לתת לי מנוחה מהמצב הדיכאוני.

לא הכל כזה עצוב ולא הכל טרגדיה
מציג את החיים שלי כמו רומאו וג׳ולייטה:סיפור חיים קורע לב מלא בכעס וכאב
בסך הכל אדם פשוט בלי חברים שמדבר מהלב .
שאמר יותר מידי פעמים ״אני אוהב״
שנתקל רק בבחורות עם חור שחור במקום הלב חור שחור שרגשות שואב.

אני אחזור שנית , הסיפור שלי לא סוף היקום אוהב יותר מידי , בלי חברים , איש בודד שצריך לקום.
להתעורר על עצמו , לזרוע בטחון , אהבה עצמית וכבוד .
ותמיד ישאף עוד ועוד ועוד.