פעם שמעתי
שקברו אנשים בחיים.
וקשרו להם פעמון
ליד
לצלצל בו שהם לא מתים.
והרוח הנושבת
בין העלים
יוצרת מין צליל מוזר
שנשמע כמו דנדון פעמון.
וחלמתי
ששמעתי אותך צורח
אלי
להוציא אותך.
והכל נעלם
מהעיניים שלך
כל הכאב.
ואלוהים לחש
לך
שאתה עבד משובח
עבד לשקרים
ולתקוות
ולאהבה.
וכמעט ונגעת בו
בפעמון
ואמר אלוהים
הישמר
אל תשלח את ידך.

***
פחדתי
ממך
שתיגע בי.
והיה בך משהו
שגרם לי לרצות
אותך.
וכמעט ונגעתי
ביד שלך
כמעט ורציתי לנסות
להאמין
בך
בנו
והרוח נשבה חזק מידיי
ונשאה אלי שבר
קטן
של אצבע
או רגל
או אוזן
אני בן אדם שבור.
ולא רציתי
לפגוע בך
ולשבור
לנפץ
להרוס
את מה שאהבתי בך.
ורקדו בעיניים שלך
שמש
וגשם
וכולך קשת בענן
ורציתי לרקוד איתך
ולצחוק
ולברוח איתך
רחוק.
ונשברתי
משן חלב
קטנה
שמצאתי באלבום
מפעם.
כשהאמנתי
שפיית השיניים תבוא
ותתקן את הכאב
במתנות
ויהיה סוף שמח.
שיש משמעות
לכאב.
האמנתי שאליהו הנביא
שותה
את היין שלו
בליל הסדר
ולא מרמה.
האמנתי שמישהו מסתכל.
ואם אני אהיה
טובה
אז לא יכאב לי כל כך
ואני לא אפחד
ולא אצרח
מבפנים
ולא אתמוטט
והתקוות שלי
והחלומות
והצבעים של הקשת
בתוכי
כבו.
ונשברתי.
ושלחתי את ידי ממך.