ויהי בבוא השבת תחת חפת כלולותיה ואביה ואמה הולכים אחריה ללוותה. ומעשה החפה כמקלעת אש להבה מעל לראשה. ותגש השבת אל האלהים ותשקהו על פיו. ויאדם האלהים כנער וישחק לעמתה. ותפציע קרן משחוקו של האלהים

ותזרח מסוף העולם ועד קצהו ותאר את הלילה ויהי הלילה ליום. ויגשו אביה ואמה ויישקוה ויברכוה ויאמרו: בתנו את היי לשבת מנוחה. ויגש האלהים אל השבת ויישקה על שפתיה ויברכה ויתן הטבעת על ידה ויאמר: הנה ארשתיך לי לעולם.
ואולם עולם האלהים ששה ימים הוא. וישמח האלהים את השבת אשתו ששה ימים כמשפט. ויהי ביום הששי בטרם רדת השמש ויאמר האלהים לשבת: הנה שמחתיך ששה ימים כמשפט. ועתה הנה בא היום השביעי, ורדי לכי לך אל בני

האדם ושמחיהו יום אחד גם הוא על כל עמלו אשר יעמול.
ולא אבתה השבת לרדת. ויהי בערוב היום הששי ויפצר בה האלהים כי נכמרו רחמיו על בנו האדם וישלחה ותרד. ותפרוש השבת את אור מלכותה על פני כל הארץ ולא יכול האדם להביט מרוב אור. ויהי בערוב השמש ותרד השבת על

הארץ. ותבוא אל האדם ותענגהו אשר לא בא כענג הזה בלב איש מעודו ועד היום הזה. ותהי השבת בחיק האדם כל היום ההוא וכל הלילה.
והשבת הרה את בתה אשר תלד, כי לא כמשפט האשה משפט האלהים: כי משפט האשה תשעה ירחים, ומשפט האלהים ששה ימים. ותתקין השבת לאדם סעודתו השלישית ותשקהו יין וירדם. ותחפז השבת לנוס אל האלהים כי יראה פן

יעור האדם ותפש בבגדה ונכמרו עליו רחמיה והיתה אתו לעולם. ותמהר השבת לברוח אל האלהים, ויהי בטרם יצאו שלשה כוכבים ותעל השבת אל האלהים השמימה. ואת בתה עזבה השבת בחיקו של האדם ולא זכרה את בתה

ותשכחה.
ויהי בצאת השבת ויעור האדם ויבהל והנה אשה שוכבת מרגלותיו ויאמר: מי את? ותאמר: אני חווה אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה. ויאמר אנכי אגאל. ויאמר ברוכה את לה' בתי הגדלת חסדך זה האחרון מן הראשון אשר לא

עזבתיני בהכבד עלי לבי בצאת השבת. ועתה חי ה' כי המות יפריד ביני ובינך. ויהי בבוקר ויערוך האדם לאשה את חפתה והאלהים והשבת מלווים אותה בדרכה. ומעשה החפה כמקלעת קש מעשה חושב שבולי חטה זהבת עין, ועליה

טללי אלהים אשר ריחם כריח הגשם הראשון.
וירם האדם את כוס היין ויאמר: ברוך אתה ה' יוצר האדם. ויטעם מן היין וישק גם את האשה מכוס היין. ואחרי כן שבר את כוס היין וישבע לאמר: אם אשכחך ירושלים – תשכח ימיני.
ויאמר האיש לאשה: הנה ארשתיך לי לעולם. ויתן הטבעת על אצבעה ויישקה לה ויאורו עיניה ותאחז בידו.
ויאמר האדם לאלהים: אשה זו אשר נתת עמדי מה היא? ויאמר לו האלהים: לאהבה. והיה ביום חדלך לאהבה את האשה מות תמות. ויתנחם האדם באשה על כל עמלו ויאהבה עד יום מותו.