הַבַּיִת בִּקְצֵה גִּנַּת הַפְּרָחִים

חוֹתֵם אֶת חַלּוֹנוֹתָיו מִפָּנַי

זְכוּכִית מְצֻפָּה סוֹרְגִים

מַבִּיטָה בִּי בְּמַבָּט נִלְעָג,

מְקַלֶּלֶת אוֹתִי,

יוֹרֶקֶת זֵרֵי קוֹצִים מְחֻדָּדִים

עַל לוּחַ לִבִּי.

אֲנִי עוֹמֵד בִּכְאֵבִי

מוּל צְבָא פְּרָחִים וּזְכוּכִיּוֹת מְסֹרָגוֹת

שֶׁהַצְּבָת בִּבְדִידוּתֵךְ

לִמְנֹעַ מִמֶּנִּי

לָגַעַת בְּמַפְתֵּחַ לִבֵּךְ