הנה שיר ערש לאינסומניה
כשאת לא יכולה לקלף את עצמך מעצמך
ואהובייך כולם רודפים את החלומות
וטרטור המזגן מקפיא העצמות
כאילו היה בך יותר
מדם ובשר ושריר
כאילו היה בך יותר
משיר
זכרי את הקסם שבשקיפות מי המקלחת
את טעם השפתיים הנושקות
והאור הנלכד בעגיליה כמו שמשות
זוהרות, שמשות
זעירות
היינו אז שרות פזמונים
בין שיחי היערה והרוזמרין
הנה שיר הערש לאינסומניה
אין כבשים שתוכלי לספור
מעל הגדרות. רק חיילים
המכוונים רוביהם לאנשים זרים
שלא אהבת ולא הכרת.
ואלו הגדרות. דעי
שאהובייך כולם אינם
חולמים עלייך
רק אותו האיש איתו תבחרי
לחלוק את חייך
ציירי מול עינייך העצומות את
היופי בשעת בין הערביים
זכרי כמה אהבתי אותך
וכמה עדיין
זכרי, השמש השוקעת בשמים
הצובעים שחור
לעולם לא תהיה חושך
רק היעדר אור.
