המידרכה היא כרית
כשאורות העיר כבים
הרעש הגדול שותק
והאנשים הולכים לבייתיהם
חוזר אני למקום מנוחתי
מסדר אני את חפציי
מכין את מצעי
מכמה בגדים בלויים
חלקם בליכלוך מוכתמים
המידרכה היא כרית
והכביש הוא מיטתי
ואין אחר בלעדי
העיר הגדולה שתקה
קמאה לקצת מנוחה
השחר הגדול ניראה
ובשמש מבצבצת
מאחורי שיח ועץ
ציוץ של ציפור מבצבץ
יום חדש רוצה לצאת
ואני מה יתן עוד יום
הפסקתי לספור
ימיי הם ללא שינוי
כי הם לא ניתנים לדיחוי
המידרכה היא כרית
וזאת התחלית
