לבנות בית. פעם שמעתי שכדי לבנות בית צריך שורשים חזקים ואיתנים כמו של עץ בכדי שהבית יחזיק בסערות טבע אימתניות או בזעם הטיפשי של בני האדם שמתנהל בהתאם לגחמותיהם. וצריך גם אמונה. המון אמונה שתחזיק את הבית גם כשנראה שהוא עומד להתמוטט וסופו קרב, כי האמונה והאהבה מחזיקה אותו . מדביקה אותו גם כשנראה כאילו הכל אבוד. וצריך גם אהבה כדי להפוך את הבית למקום בטוח ולמקום שבו תרצה לחזור. ולפעמים משמעות המילה " בית" היא לא רק במובן הפשטני והאסוציאטיבי שלה של מבנה בעל ארבע קירות ותקרה. הבית יכול להיות גם בתוכנו, מקום שבו אנו יכולים להתכנס כאשר קר לנו, כאשר אנחנו מפוחדים וכמהים למעט מקום בטוח שאליו יהיה אפשר לברוח. מקום שבו כאשר נגיע מיופחים מבכי ודמעות ימחה לנו אותם בהמון אהבה וללא שיפוטיות וירשה לנו להישאר שם כמה זמן שנצטרך, כמה זמן שנצטרך.
לפעמים כשאני לבד אני מנסה למצוא את המקום הזה בתוכי שממנו אוכל לשאוב כוחות ולהתקדם חרף כל הזוועות שמתרחשות למול עיניי. לעיתים די קרובות אני מרגיש שאני נמצא במלחמה עקובה מדם, רוויה בכאב שממשיך להימתח על חוט דק שממשיך ונמתח עד לקצה האופק, עד לקצה היכולת של העיניים שלנו לראות. זה דורש המון כוחות למצוא את המקום הזה וזה דורש אפילו יותר כוחות בכדי לצאת מהמחסה ולהתחיל להתמודד. אני חושב שהיום אני מתחיל להבין מה זה נקרא למצוא את הכוח שבתוכי ולמצוא את המקום שלי שלו אני אוכל לקרוא " בית " ושאליו אוכל לברוח כאשר אני מרגיש מעט פחות טוב או יותר חלש. זאת לא בושה לפעמים לסגת להפך זאת חוכמה עצם ההקשבה לגוף ולנפש ולמסוגלות של השניים להילחם. אני חושב שהלילה אני אחנוך לראשונה את ביתי. אני אדליק את האח בערב קר שתחמם אותי מקצות האצבעות ולמעלה במעלה הגוף. ואולי גם אנגן קצת על הפסנתר ואשיר וארקוד ואתן לגופי להתבטא ולנפשי להשתחרר. ואולי גם אפילו אצחק. סתם ככה בלי שום סיבה. פשוט אצחק. אצחק נורא חזק עד שבטני תכאב לי. ואכין גם אוכל. אולי פסטה עם איזה רוטב משודרג שלי . ואחכה... אחכה לאחת שתגיע ותגרום לבית שלי להיות לא רק שלי אלא שלנו... והיא תבין אותי ותראה אותי כפי שאני ולא תפחד להתקרב וגם אני לא אפחד. וכשיגיע הלילה אז אני לא אפחד יותר, כי לפחד מהלילה זה טיפשי , הלילה מתחיל להיות מפחיד אך ורק עם כל המשמעויות הנלוות שאנו מוסיפים לו וברגע שהמשמעויות האלו מנותקות ממנו ומעובדות אז, בעצם הלילה הוא כבר לא כל כך מפחיד והוא אפילו מדהים. להרגיש איך העיניים מתרגלות לחושך ואיך באפילת הלילה יצורים וקולות חדשים יוצאים החוצה משנתם ומפיגים את דממת הלילה. ואולי גם במקום הזה אני אהיה סוף סוף - אני.
