חדר חשוך בלילה קודר
שעת ערב מאוחרת
סוף סוף לבד
יכולה להתפרק
עננים אפורים שקט מפחיד
דמעת כאב ראשונה על פנים עצובות.

תמיד שאלתי למה
קיבלתי רק תשובה אחת לא כמה.
אמרו לי תמיד שאצליח לחיות
אמרו לי שאני יכולה לשנות.
אבל אותי לא שאלו
מה אני חושבת על חיי אלו.
לא הבינו שמזמן עיבדתי תקווה.
שביחד ולבד יש משמעות דומה.

דמעה אחת פורצת מחסומים
ובליבי רק אלפי געגועים.
לאותם הימים בהם צחקתי
לפני הימים שלמפלצת הפכתי.
בודדה בעולם בוא כולם נגדי
אוהבים מחבקים אבל שונאים אותי.
נשארתי לבד בצומת דרכים
אין אפשרות להמשיך בחיים

חשבתי מדוע, חשבתי אולי
חשבתי לאין חשבתי מתי
חשבתי שיש בחיי מאט אנשים
כאלה שחיי עוד להם חשובים.
בצומת דרכים לאין עלי לפנות
בחיים שלי רק מפולות.
כול דרך אשר אבחר בה לצעוד
יהרסו השבילים
יתמוטטו החומות.

חדר חשוך, לילה קודר
המקום היחיד שעליו ליבי מדבר
בפינה חשוכה, בא מתפוררים הקירות
מרגישה לבסוף שאת חיי אי אפשר לשנות.

ובידי רק סכין וחוט
שני אוצרות, והבחירה בידי.
מה אהיה הכי בטוח?
מה הכי כדי?
מה יעצור בפעם האחרונה את חיי...