משב קל,  וגשם נשפך מעיניי
צורב הוא סוחף הוא מקדיר לילותיי
ושמש זורחת ביום המאיר
חיוך מנסה גם לפצוח בשיר
אך בעת הערביים  כשנמחקת בשמיים
האור גם מחשיך בעיניים
ונחל בוקע  שוצף ואיתן
ממשיך לזרום ויגיע לאן
אל הכר המלא יגיע ביזע ודם
הרי כל הנחלים נשפכים אל הים
וקשה או בלתי אפשרי לעצור בעדם
ושוב השמש תזרח אל יום מלא תהפוכות
והחיוך ישוב לשיר גם כשרוצה הוא לבכות
יודע שחייב להחזיק מעמד אפילו כשקשה
לפחות עד שהשמש תעלם באופק הלוטה
מעמיד הוא פנים כאילו דבר לא קורה
ואף אחד אינו מבחין בקו המתהפך הנוגה
ושוב כשהשמש תברח הוא ישוב לסורו
מעיין דמעותיי לא יבש רק גובר מעצמו
וקשים הלילות אך יותר מכל קשים הימים
כשחיוך מרחף על שפתיים ברגעים עצובים
ונזכרת שעוד קצת עוד מעט אוכל לתת דרור לדמעות
שזולגות עד אור השחר רק אז נעצרות
וחוזר חלילה כך בכל שעות החושך- בלילות