מְסִדְרָת "נְדוּדֵי-שֵינָה" \ מָרִינָה צְוְוֵטָיְיֵבָה
בּעִירִי הַעֲנָקִית – לֵיל.
מְמִשְׁכָּן רַדוּם דַרְכִּי – אֵל.
אֲנָשִׁים חוּשְׁבִים: אִישָׁה, בָּת שֶׁל, -
וחֲרוּט בְּזיִכְרוֹנִי: לֵיל.
רוּחַ יוּלִי לְפַנָי עַד...
אֵי שָׁם לַחַן בְּחַלוֹן – קְצָת.
עָד הַשַׁחַר הִיא תִנְשֹׁב חָד
בְּמִפְרָשׂ גוּפִי תִמְתַח בָּד.
עֵץ שָׁחוֹר, וְחַלוֹן מוּאַר,
צְלִיל עִנְבָּל, וּבַּיָד – עַרעָר,
צַעַד, שֶׁאֵין – הוּא כֹּל כָּך – צָר,
צֵל הַזֶה, וְאֵיְנִי – כְּבָר.
אוֹרוֹת עִירִי – כְּחוּטֵי זַהָב,
עָלֶה לֵילִי – נִיחוֹחוֹ צָף.
שַׁחְרְרוּנִי מְקִשְׁרֵי שָווא,
וְהַבִינוִ, זֶה צִלִי – עָף.
2001
Из цикла «Бессонница» / Марина Цветаева
В огромном городе моем - ночь.
Из дома сонного иду - прочь.
И люди думают: жена, дочь, -
А я запомнила одно: ночь.
Июльский ветер мне метет - путь,
И где-то музыка в окне - чуть.
Ах, нынче ветру до зари - дуть
Сквозь стенки тонкие груди - в грудь.
Есть черный тополь, и в окне - свет,
И звон на башне, и в руке - цвет,
И шаг вот этот - никому - вслед,
И тень вот эта, а меня - нет.
Огни - как нити золотых бус,
Ночного листика во рту - вкус.
Освободите от дневных уз,
Друзья, поймите, что я вам - снюсь.
17 июля 1916
Москва
מרינה צווטיבה היא אחת מגדולי המשוררות בשירה הרוסית של מאה ה-20. נולדה לפני המהפכה הקומוניסטית, לאחר המהפכה גורשה מרוסיה אך אחרי מעמץ הצליחה לחזור.
מרינה התחילה לכתוב שירה ולפרסמה מגיל 16 שירים שלה בחלקם ליריות ,אך זאת אינה "ליריקה נשית ורודה". אני אוהבת את הכוח שיש בשריה.
מרינה צווטיבה התאבדה במהלך מלחמת העולם השניה.
