המסע אל אחד

המסע הוא שלי לבדי אליי, אל לבדותי שאין בה-בי אף אחד מלבדי

מסע אל אחד

במסעי, בנקודה אחת בו, פוגש אני את אותי לבדי,

מוצא את כל מה שחיפשתי תמיד, את כל שמחפשת האנושות מאז ומעולם,

מעמקיי אין-סוף מלאות דוממת, אחדות, שלמות ושלווה אין-סופיים

ואז נותן אני בי את אמוני, שעצמי לבדי הוא האחד והיחיד האמיתי,

שאינו מכזב לעולם, כי אינו מן העולם

אינו תחת הזמן וכיליונו

אינו תחת הרגש, הגוף והשכל,

ואז דבק אני בי לבדי עד שאין עוד מלבדי,

שלא לסטות ממני אפילו לא מעט, אפילו לא לרגע

שלא להתפתות לפנות אל אחר מלבדי

לחפש באחר את אחדותי, שלמותי, שלוותי ומלאותי,

דבק אני בי מאד, בכל מאדי,

עד שאיני עוד

איני עוד מלבדי

תם המסע

(ה'עצמי' הלבדי המוזכר בקטע זה אינו 'אני'. זו נקודת עצמי שאינה ביחס לנקודות התייחסות, אינה ביחס למישהו או משהו מלבדה. נקודה בחלל ריק הנעלמת ומתאיינת אל תוך מלאות החלל שבתוכו ואינה עוד. אפשר אולי לומר- הניצוץ האלוהי ששב אל מקורו ואינו עוד)

שמע ישראל י.ה.ו.ה אלוהינו י.ה.ו.ה אחד

ואהבת את י.ה.ו.ה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך...

בשבתך בבתיך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך...

השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אל-והים  אחרים

אנוכי (!) י.ה.ו.ה אלוהיך

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי

ואתם הדבקים בי.ה.ו.ה אלוהיכם חיים כולכם היום