זה כמו כדור שנורה אל המקום הלא נכון
זה כמו לראות את הרכבת האחרונה עוזבת את התחנה
זה מרגיש כמו כישלון, שאין הזדמנות שנייה
אני רואה את הפנים בדמיוני
ויודע שהם המשיכו בלעדיי
אני יודע שזה רק אני
שנשארתי עם הלילות האלו
את בוודאי, איחרת אותם בכוונה
זה כמו לא לכבות את האש
בזמן שהיא מבעירה את הכל
זה כמו לעשות את הצעד
בלי שאפשר, לחזור בחזרה
אני רוצה להאמין שיש לך מישהו אחר
זה יהפוך את הבדידות שלי ליותר פשוטה
אני רוצה להאמין
שמתוך הדמיון שמפליג לאלף כיוונים
נוצר אי שם, סיפור אמת
אני רוצה להאמין
שאפשר לכתוב שנית את הסיפורים
גם אחרי שהם יוצאים לאור
אני רואה את הפנים בדמיוני
שומע את קולך, מדבר אלי
זה כמו מכה שמנחיתים
אי אפשר להחזיר את היד לכיס
זה כמו לשקר, אי אפשר להחזיר את האמת
אני רוצה להאמין,
שאת שכחת הכל ואת לא מחכה
זה יקל על בדידותי
זה ימנע ממנה את סיבת קיומה
אני רוצה לקוות,
שאם יש אמת אחרת
היא תתגלה
גם אם מתוך עולם של דמיון
אבל בינתיים זה מרגיש
כמו כדור שנורה אל המקום הלא נכון
כמו שקר שלא יכול להחזיר את האמת
אין הזדמנות שנייה
אין צ'אנס חוזר
את המשכת עם הלילות שלך
אני נשארתי בתוך הלילות שלי
לעיתים אני מדמיין אותם מתנגשים
ואת שנינו נפגשים בחוץ, אוספים את הפיסות
אבל אני יודע
היה זמן מסוים, כמו מבחן שאין אחריו דבר
הוא היה הכל
ואני לא הבנתי, שאין אחריו כלום
כמו שקט שמופר ברגע
כמו בניין שנהרס ונותרו ממנו רק הריסות
אני מביט בך בדמיוני וחושב
מכל דמיון, יכול להיווצר סיפור אמת
