אני לא סופר את הזמן שחלף
אני לא שואל, מה עשיתי בו
אני כבר לא מחפש יותר
דרכים להצדיק את הטעויות
אני יודע, שאת לא עומדת שם ומחכה
ראיתי את התנועה
ראיתי איך הכבישים הופכים לנחשול עצום של מכוניות
אני כבר לא תוהה, מה יכול היה להשתנות
אם יש מציאות אחת, האם יש גם אחרת, במקום אחר
אני לא מבקש לגלות אותה
את בוודאי המשכת בדרך
היתה לך תוכנית, היתה לך מפה
אני לא מחפש דרכים, לחלוף על פנייך בטעות
אני לא מבקש לגלות, איפה נמצאות כל הטעויות
אולי יש מחסן, שם הן מחכות
שאבוא ואפתור אותן
אבוא ואסתלק מהן
אני לא מחפש יותר תמונות במגירה
ולא מעלה זיכרונות, מהחשכה
את בוודאי, מציירת עכשיו את הנוף
כמו שהוא
בלי צבעים סגולים שמשנים את רקע השמיים
אני לא כותב יותר מילים
שמבקשות לספר לך, כל מה שאינך שומעת
בזמן שאת לא כאן
ראיתי את התנועה זורמת
הכל היה במרחק נגיעה
הכל התרסק בפתח
לא יכולתי לעשות דבר
אני כבר לא סופר את הזמן שנעלם
אני כבר לא מחפש אחרי השקט
מתענה בלי קול
מתענה בלי לשלוח מבט
את בוודאי מנקה עכשיו את המדפים
מסלקת מהשולחן, שאריות של דברים מפורקים
הם מעולם כבר לא יתחברו
אני כבר לא תוהה
מה אני זוכר
מרגעים ספורים, שיכולתי לדמיין
איך זה, שנהיה פתאום טוב
ואז התעוררתי
הגוף הרגיש הכל
גם אם זה היה לפני, גם אם זה היה אחרי
אני כבר לא כותב את השירים
אני כבר לא משוטט בלילות
אני יודע, שאת לא מחכה
את לא מחכה שמשהו יקרה
אולי זה כבר קרה
ואני התעניתי, בלי קול ובלי מבט
