החדר מחניק, המאוורר כבוי, כולם מזיעים ובמרכז תלוי. אדם מכובד, עם אישה וילדים, שנסע ופגע ברועה של כבשים. האולם מלא, השעה שלוש, אשתו וילדיו אוחזים בראש. השופט מרוצה, הסניגור בוכה, וכולם בהלם מעונשו של זה. הוא חף מפשע, הוא לא עשה דבר, רק נסע במהירות באמצע המדבר. תמהוני שכזה טייל לו לבד, נעמד מול האוטו ומת לו בדד. וראה ושמע את כל שהיה לומר, השופט הוא עיוור, חירש ואכזר. כי היה חשוך והוא לא ראה, הגשם הסתיר לו את השמשה. האווירה מתחממת, השופט מתעצבן, הורה להוציא את האיש המסכן. שאלות באוויר, שום דבר לא מוכח, נצא לאכול, נתארגן .... והמשפט נמשך. פסק הדין את אוזניו סותם, לא לשמוע, לא לדעת, איזה סוף מטמטם. האוויר עומד, הסניגור משתעל, התליין נכנס וצווארונו מסדר. החדר מחניק, המאוורר כבוי, כולם מזיעים ובמרכז תלוי. אדם מכובד, עם אישה וילדים, שנסע ופגע ברועה של כבשים.