אוֹי רֹאשִׁי הַכּוֹאֵב

וּמַה רָב סִבְלִי וּמַכְאוֹבֵי

כְּהַלְמוּת פְּרָסוֹת הַסּוּס בְּרַקּוֹתַי

מֵעֵין פַּטִּישׁ ההוֹלֵם לוֹ עַל הַסַּדָּן

לְלֹא לֵאוּת וּבְלִי הֶרֶף

בְּלֹא הַפוּגָה ממתין לטרף.

מִצְחִי מְהַדְהֵד לוֹ כְּרַעַם תֻּפִּים

וּבְתוֹךְ רֹאשִׁי מִתְנַפֵּץ לוֹ מֹחִי לרסיסים.

מַה רָבוּ סַמֵּי הַהַרְגָּעָה אֲשֶׁר לָקַחְתִּי

כַּמָּה הִשְׁקִיעוּ רוֹפְאַי לָשִׂים קֵץ לִכְאֵבַי

אַךְ לְלֹא תַּקָּנָה מוֹדִיעַ לִי כְּאֵבִי

אֳנִי בְּתוֹכְךָ לָנֶצַח וְזֶהוּ גּוֹרָלְךָ לָעַד

אִבַּדְתִּי עִנְיָן בְּטַעַם הַחַיִּים

אַךְ אֶת מִלְחַמְתִּי אַמְשִׁיךְ כָּל חַיֵּי

אֶת שִׂמְחַת חַיַּי אִבַּדְתִּי מֵאָז

וְלֹא נוֹתַר לִי דָּבָר , פְּרָט לְמַכְאוֹבַי