כשהשמש נעמדת בזוית אנכית
ניצבת לרגליי מאירה לאחרים
בדיוק בזמן שבו לי היא הכרחית
בסופו של הסדר בחיי המבולגנים
אני לא יודע, אולי זאת הרגשה
שאת השמש מסתיר לי כל העולם
דבר שמוביל לעיתים לתחושה קשה
שהאור לא יגיע אלי כמו אל כולם,
אף פעם.
והיאוש שוב מנצח, והלב לא שוכח
מילים שנאמרו בשמה של חירות
סביב שולחן בליל שאמור להיות שמח
ערב שהתגלה כטעות, סדר שטות
כי מה אומר לי חופש?
שאת הליל לקיים מוכרח
ומה אומר לי בן-חורין?
שצריכים לקרוא כך וכך
לנטות על שמאל
להחזיק בימין
יין הילולים, אך לא של נסך
שלושת רבעי כוס ולא בערך
כי מכת דם כנגד לשונות חירות
וצפרדעים כנגד פרצופה של האמת
וכינים כנגד החופש להטפל ולשתות דמינו
וערוב כנגד אנשים חופשיים שמחכים בפינת הרחוב
כי דבר כנגד החופש לחיות ולמות כמו כל בהמות השדה
ושחין כנגד הפריחה מחומרי ניקיון הסירים, שמנקים הכל מלבד את מצפונינו
וברד כנגד משפטים של שקר שמוסווים באמת, פוגעים ממקומות גבוהים במקומות נמוכים
וארבה כנגד הרצון להרוס, כנגד צבאות שרצים אל הקרב, הורסים באחת כל הנקרה בדרכם בצהלה
איך זה שאנשים מעדיפים לעשות מעשי חופש רק בחושך, למרות החושך נשארת הבושה, רק בחושך החופש למחשקי אישה
בחושך איש לא יבדיל בין אהבה לשנאה, בין סתם הזדמנות למעשה גבורה, גורם ההפתעה, מארב בשדה, אל מול 'לוחמי חופש' שבשמו יתגנבו מאחורי הגב
ובכורינו לא יחזרו עוד הביתה, לעולם לא ישובו אליו.
בני אדם, בני חורין
כיצד אחזתם בחירות?
ביד ימין בשליפה?
בנטייה לשמאל כמגן?
בני חורין, לא מלאכים
ניסיתי סדר, יצא בלאגן
רציתי קודש, היה חול
ביקשתי חירות, נשארתי אנוס
"ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך
ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי"
