שְׁנַת אַלְפַּיִם וּשְׁתַּיִם נָפְקָה וְאֶל נַעֲרַת טֶלֶנוֹבֶלוֹת דּוֹן קִישׁוֹט בָּא עַל סוּס לַבְקָן כַּנָּדוֹשׁ בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה. מַתְּנַת כְּרִיסְמָס לָךְ, מְתוּקָה, מָנּוּאֵלָה שֶׁלִּי, מָנּוּאֵלָה. וּבְלֹא לְכַחֵשׁ, אַף כָּאן תְּנָאֵי הָאַקְלִים הֵם כָּאֵלֶּה. זֶה עִדָּן הַתּוּגָה שָׁבְקָה וְקִבְרָהּ מְסֻתָם בְּמֶלֶט. חֲמוּדָה אַתְּ וּמַצְחִיקָה וְנוֹאֶלֶת כֹּה, מָנּוּאֵלָה! (בְּמוֹתָהּ- כָּף אֶל כָּף סָפְקָה וְגָוְעָה גַּלְמוּדָה בְּלִי יֶלֶד. וְאִישָׁהּ שֶׁנָּמֵק בַּכֶּלֶא- אֵינוֹ, אֶלָּא סְתָם עַבְדְּקָן. הֲלֹא כֵּן, יַלְדָּה מַצְחִיקָה, שׁוֹבֵבָה שֶׁלִּי, מָנּוּאֵלָה?) בַּמְּסִבָּה לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא שֶׁטֶף מֶלֶל לֹא מְבֻקָר. אָמֵן! כָּךְ נָאֶה וְאַף כָּךְ יָאֶה לָנוּ, מָנּוּאֵלָה!
  • 20/2/2003