מתן תורה

על מהותה של מצוות אהבת הזולת

רון גלבוע

כתב קבלה לעם 

מאמרתו של רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה", אנו למדים על חשיבותה של מצוות "ואהבת לרעך כמוך", הכוללת בתוכה את כל יתר מצוות התורה ובכללן גם את המצוות ´שבין האדם לבוראו´.

כדי להבין זאת, עלינו לעמוד על מהותה של מצוות אהבת הזולת.

הציווי מורה – אהוב את הזולת באותו שיעור שבו אתה אוהב את עצמך, ודאג לצרכיו לפחות כמו שאתה דואג לצרכיך. התלמוד אף מוסיף ואומר: הקדם את צורכי זולתך לצרכיך!

על פניו נראה שכלל זה אינו בר ביצוע. ועם זאת חז"ל מלמדים שרק על מנת לקיימו נברא העולם. כלומר, קיום מצווה זו מהווה את תכלית הבריאה, ועל ידי קיומה מתעלה הנברא למדרגה שבה הוא מסוגל להכיר את בוראו ומצליח לחוות את השפע שהבורא מעניק לו, עד שהוא מגיע למצב השלם המכונה "דבקות".

להגיע אל השלמות בכוחות עצמנו

אולם כאן עמדו חכמי הקבלה ושאלו: לשם מה הטיל הבורא עלינו את כל המשא והטורח הזה? מדוע לא נבראנו מלכתחילה כך שתתקיים בנו מצוות אהבת הזולת ונימצֵא במצב "הדבקות"?

הם השיבו על השאלה הזו באמצעות משל: עשיר אחד הזמין לביתו עני מהשוק, האכיל אותו, השקה אותו, העניק לו את כל מה שהעני יכול היה לרצות. ככל שמתנות החינם הלכו וגדלו, גם התענוג שהרגיש העני הלך וגדל, אלא שבאותה המידה גברה בו גם הבושה. לבסוף, שאל העשיר את העני: "האם נתמלאו כל משאלותיך?" ענה העני: "הלוואי וכל שנתת לי היה מגיע לי כשכר על עבודתי, ולא שיתקבל כצדקה מידיך". אמר העשיר: "את הצורך הזה איש לא יוכל לספק לך".

חוק טבע הוא בעולמנו: קבלת מתנות חינם מתוך חסד ורחמים גורמת למקבל להרגיש בושה.

רצונו של הבורא הוא למלא את הנברא בצורה שלמה, אך אם יעשה זאת כמתנת חינם, תחסר לנברא ההרגשה שהוא ראוי לקבלה בעצמו, ובך תיפגם שלמותו.

לכן האדם נולד מטבעו הופכי לבוראו, וניתנת לו האפשרות להגיע אל שלמותו בעצמו.

הבורא – שורש כל הבריאה – הוא שלם, מכיוון שתכונתו היא השפעה (נתינה) טהורה. לעומתו, שרוי הנברא במצב של קבלה למען עצמו. הוא אינו מסוגל לבצע, ולו את הדבר הקטן ביותר, בלא ציפייה (מודעת או סמויה) לתגמול. ריחוק הנברא משורשו הוא שמסב לו את הרגשת הסבל וחוסר השלמות.

כדי להשלים את הפער בינו לבין הבורא זקוק האדם לסביבה תומכת, שיודעת להעריך את הנתינה לזולת. בסביבה זו יוכל האדם ללמוד – בהדרכת חכמת הקבלה – כיצד לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך", ובכך להידבק בבוראו.

אהבת הזולת – הכול כלול

כעת נוכל להבין כיצד כוללת מצוות "ואהבת לרעך כמוך" את המצוות שבין האדם לבוראו. כידוע, בתורה ישנם שני סוגי מצוות: מצוות שבין האדם למקום (לבורא) ומצוות שבין האדם לחברו. מטרתן זהה – להביא את הנברא למצב השלם, שבו הוא רוכש את תכונת הנתינה המאפיינת את הבורא. מכיוון שהמצוות שבין האדם למקום קבועות ולא משתנות, קיימת סכנה שמא הן יהפכו להרגל עבור האדם, ודבר הנעשה מתוך הרגל לא יוכל לסייע לו בדרכו לרוחניות. לעומת זאת, למצוות שבין אדם לחברו תובעים רבים, ותביעותיהם משתנות. מולם יוכל האדם תמיד לבדוק את עצמו – האם הוא מעניק להם בדומה לבורא? מצוות אהבת הזולת מסוגלת אם כן להביא את האדם לייעודו, ולכן כוללת בתוכה את כל שאר המצוות.

כדי לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך", צריך האדם להקדים את צורכי הזולת לצרכיו. דרישה זו נשמעת בלתי מציאותית, אולם יש דרך לקיימה: אם יוכל האדם להיות בטוח מעל לכל צל של ספק, שכל צרכיו יסופקו במלואם על ידי הזולת, אזי יוכל גם הוא להקדיש את כל מרצו, כוחו ומחשבתו למילוי צורכי זולתו. לכן ניתנה התורה – היא חכמת הקבלה – לאומה שלמה. אם כל האומה תקבל על עצמה לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך", יוכל כל פרט ופרט בתוכה להשתחרר מהדאגה לעצמו, שכן הוא ירגיש שכל בני עמו אוהבים אותו ודואגים לצרכיו. נמצא, שקיום מצוות אהבת הזולת אפשרי רק באומה שלמה, שכל חבריה מוכנים לדבר.

לאתר קבלה לעם