"אני רוצה לחם קל", היא אמרה, "זה הכי טעים?".המלצתי לה על לחמים עם גבינה, וזיתים, ושטויות.
היא אמרה שהייתה מתה, "אבל המשקל, אתה יודע...".
רק כוסיות אומרות את זה, האחרות פשוט מתביישות.
אחרי כל-כך הרבה זמן בעסק אתה לומד לזהות את הטיפוסים.
הייתי חייב להתחיל איתה.כצעד נואש הענקתי לה את הנחת העובד שלי על סך 30%.
כנראה שזה עבד, היא אמרה שאני חמוד.
הצעתי.יצאנו.התחיל נהדר.ישבנו.דיברנו.שתינו.אכלנו.צ`יפס.
בדרך הביתה היד שלי נגעה בשלה.היא תפסה אותה, וצעדנו משולבי ידיים.גם נישקתי אותה.
ככה, לאט לאט, התקדמנו במערכת היחסים.את המשחק הבא של מכבי היא כבר ראתה איתי ועם החברים שלי, וכבר התרגלתי לראות אותה רוקדת.איזה יפה היא.
קניתי לה שוקולד ממקס-ברנר לציון פרק הזמן המשמעותי הראשון בקשר שלנו.היא קצת הרימה גבה...טוב, כנראה שהיא רגילה לקשרים ממש ארוכים.חבל, ציפיתי שתתרגש יותר.
לא רציתי לחנוק אותה, חשבתי שכדאי שבסוף השבוע נצא כל אחד בנפרד עם החברים שלו.
כבר שכחתי איזה כיף זה לבד עם החבר'ה, בלי החברה על הראש.ומותר לי אפילו להסתכל על אחרות.
בטח שמותר, מה, התחתנו?!
"הכל בסדר?", היא שואלת בעוד אנחנו צועדים לעבר בית הקפה אליו יצאנו לדייט הראשון."אני בסדר, סתם היה לי יום חרא" -התחמקתי.לא הייתי צריך לומר יום חרא, עכשיו היא תנג`ס ותרצה לדעת מה קרה.
אילתרתי נושא.דיברנו במשך שעה על ההפסד של מכבי לבני-סכנין...
"זה הגיע", חשבתי לעצמי, "היא מתחילה לשעמם אותי"...
אמרתי לה שאני לא מרגיש משהו, אז היא הציעה שאני אלך הביתה לנוח והיא כבר תחזור הביתה לבד.אפילו לא התווכחתי.
בדרך הביתה עיכלתי את מה שהתחיל לרחף לאחרונה.הגיע הזמן שניפרד.
איך אני אעשה את זה בלי לשבור לה את הלב?
זה מעיק.מעיק לחשוב עליה.מעיק לענות לה לטלפון.מעיק לענות לה להודעות.
"תרדי רגע למטה", סימסתי לה -"אני רוצה לדבר איתך".אולי ככה היא תקבל מושג כללי על מה שעומד לקרות ולי יירד מהעומס הרגשי.
היא ירדה בטרנינג וכפכפים, ומעולם לא נראתה כל-כך לא-כל-כך-מושכת."קשה לי להמשיך", הצלחתי לסנן לאחר 65 שניות שלמות של שתיקה.היא לא הבינה כל-כך, ידעתי לפי ההבעה על פניה.
"אני יכולה להגיד משהו?" היא שאלה כאילו היה באמת על מה לדבר, את מה להציל.
לא נתתי לה לדבר, זה רק היה מקשה על שנינו.
היא קיבלה את זה די טוב, נדמה היה לי שהיא אפילו שיחררה חצי חיוך.טוב, תמיד ידעתי שהיא בחורה חזקה.
הרגשתי הקלה אדירה, כאילו אני כמעט מוכן לקשר חדש...
בדרך הביתה קיבלתי טלפון.זה היה אלירן.
"עשיתי את זה, נפרדתי ממנה", אמרתי בתחושת הקלה של אדם שעבר ניתוח להוצאת אבן מדרכי השתן.
"לפעמים אני לא מבין אותך, איתן, איך בדיוק אתה ממצה קשר אחרי בסך הכל שבועיים?"
טוב, כנראה שהוא היה רגיל לקשרים ממש ארוכים...
