יונתן שלי, יונתן. אני אפילו לא שואלת מה איתך, אני לא שואלת כי אני יודעת.

אני יודעת כי כשהתקשרת אתמול הקשבתי לך, הקשבתי לך מתנשף, הקשבתי לך מחכה, הקשבתי לך מתחנן. הקשבתי לך, ילד יפה ועצוב שלי.

כן יונתן שלי, הקשבתי לך ולא עניתי.

אני יודעת שאתה עכשיו צועק אלי תשובה, צועק עלי שאני אמרתי לך אלף פעמים אמרתי לך, שלעולם, לעולם, לעולם לא אלך ממך. שלעולם לא אותיר אותך שותק ובודד שוב.

אני יודעת שאתה מושיט את ידיך היפות לנער אותי, לסובב את הגב שאני מפנה עכשיו אליך, מהעיניים שאני עוצמת אל מול עיניך היפות בעולם כולו. העיניים שלך ששוברות אותי, תמיד, שמחזירות אותי לחבק אותך, למרות הכל.

אל תבכה יונתן שלי, אני יודעת שאתה בוכה, אני רואה את הפנים שלך שוקעות בכפות ידיך, אני רואה את השיער שלך מתפזר על הפנים, אני רואה אותך כועס. כועס שאני יודעת שאתה בוכה ועוצמת את העיניים.

זה לא את - אתה לוחש לי - תורידי את המסיכה הזאת מהפנים שלך, את לא שייכת לעולם הזה של כל הדפוקים, את ילדה של הלילה, את כמוני, אני ואת הילדים של הלילה, רק אותנו הוא אוהב, רק אנחנו נאמנים אליו באמת.

לא רוצה להיות ילדת לילה, אני עונה לך, אני רוצה להיות ילדה של היום.

ואתה נאנח, זה לא שאלה של רצון נעמתי, הלילה החליט מי יהיו הילדים שלו, עם הלילה אי אפשר להתווכח, את כולם הוא מנצח, את כולם הוא מרדים, רק לנו הוא נותן עוד כוח, רק אנחנו מרגישים אותו עד הסוף. עד אינסוף.

די, אני אומרת לך, די, אני רוצה ללכת מפה, אני רוצה הביתה, ואתה לא עונה רק תוקע לעצמך עוד מזרק בוורידים ואני אחריך, תמיד אחריך, ואז אנחנו שוכחים את הכל, הולכים ברחובות ירושלים, נשכבים על ספסל מידי פעם, או אפילו על מיטה בחנות רהיטים. זוכר שזה קרה לנו? ואנחנו רואים זיקוקים של אדום צהוב וירוק ואז צוחקים כמו דפוקים, ואז בוכים בקול רם, כמו שרק אז מעזים לבכות. ואז נגמרים על פינת רחוב מלוכלכת, וזה לא אכפת לנו, אפילו לא לישון בתוך הקיא של עצמנו או האחד בקיא של השני, מחר נשכח את הכל.

זה המשפט שלך - מחר נשכח את הכל. פתרון מהיר ועצוב לכל החטאים הגדולים והקטנים, לכל השקרים לכל הבושות, לכל האהבה הטיפשית הזאת שלנו, ההורסת הזאת שלנו.

הורסת, אתה זועק אלי, נעמה, בלעדייך מזמן הייתי דואג להיגמר בתוך איזה מקלט נטוש, בלעדייך אפילו בלילה לא הייתי מצליח לחלום.

אני הולכת ללימודים יונתן, אתה יודע, יש לי תיק וקלמר ומחברות ובגדים חדשים כמו שאתה הכי שונא, לא גזורים בקצוות לא מוכתמים באקונומיקה. אתה בטח רוצה לפורר אותי עכשיו, את נעמה החדשה, להחזיר אותי אליך, ללילה הארוך והמתיש, לא רוצה יונתן.

אני רוצה להחזיק אותך עכשיו ילד יפה שלי, רוצה לצרוח עליך שתפסיק, רוצה לסרק לך את השערות הבהירות הארוכות, רוצה להוציא את המחט הארורה מהוורידים שלך.

אתה יודע שכבר חודש לא עישנתי? כלום. אפילו לא נרגילה.

אני רוצה להושיב אותך לידי בכיתה אבל המבט שלך רק מתערפל ומתערפל בתוך עצמו, ואני צועקת לך יונתן שלי, בוא אחרי יונתן, אבל אתה רק תתמוסס על הרצפה בשקט, ואני אחריך, תמיד אחריך.

לא רוצה, ילד טהור שלי. לא רוצה להיגמר בתוך הקיא של עצמי ברחובות חשוכים,

בכל מקרה תגמרי - אתה לוחש לי - מה אכפת לך איך ואיפה. לפחות נגמר ביחד. ואני לא יודעת מה לענות.

ואז את מחייך אלי חיוך מנצח, הלילה נחגוג אתה אומר לי, נחגוג בטירוף של עצמנו, אני עונה.

ואז נכנסים לפינת רחוב עתיק מסתתרים באיזה חורבה, יחד עם סתיו וגלעד, ואתה לא מפסיק לאחוז לי את היד כאילו אני אמא שלך ואנחנו בטיול בגן חיות, ואנחנו מתיישבים ומעשנים משהו לא רציני, זאת הפעם הראשונה של סתיו, והיא קצת פוחדת. אנחנו ילדי הלילה, אתה לוחש לי, לנו מותר לעשות הכל.

ואני לא עונה לך, פוחדת שהלילה יכעס וייקח אותך איתו וישאיר אותי לבד עם היום.

בהתחלה זה נעים, גלעד מנגן בגיטרה 'סוף העולם, סוף העולם...אז תיקח ת'כדור שיעיף אותך הרחק מכאן בסוף ימצאו אותך מת ישכחו שהיית שותק...'

תקשיבי למילים אתה אומר לי ואני מקשיבה, בסוף ימצאו אותך מת.

אתה מעשן בלי להפסיק אני דווקא לא, למה את לא מעשנת? אתה שואל אותי, ואני שוב בוחרת לא לענות

כי אני לא רוצה לראות אותך פוחד להישאר עם הלילה לבד. לא רוצה להגיד לך שכבר קצת נמאס לי.

פעם בשבוע אני הולכת לקבוצת תמיכה, 'נעמה - מכורה' ככה אני אומרת ומתפללת שאתה לא רואה אותי

לא שומע את האנשים שאומרים 'אוהבים אותך נעמה' ואני עונה להם בחיוך. ואחר כך אני מספרת מה היה קשה לי השבוע במיוחד ומתי התגברתי ומתי נפלתי ומתי התגעגעתי, הכל אני מספרת להם. אני חייבת לספר. איזה מושפלת אני, אה? לך - אתה אומר לי - אפילו לא אכפת לי להראות את הסימנים הכחולים על הגב מהמכות של אבא שלי, ואתה מרים את החולצה ואני מסתכלת עליהם, צועקים ודורשים ממני נחמה.

ואני רוצה לצרוח עליו שאסור להרביץ לילדים טהורים כמוך ולצרוח עליך שתפסיק לתקוע את המזרק בוורידים כי בסוף אולי גם אתה תהיה אבא בדיוק כזה ואולי גם אני אהיה בדיוק אמא כזאת.

והצרחות נשארות חנוקות בתוך הבטן שלי ואני רק מביטה עליך ושותקת.

'את שותקת הכי יפה בעולם' אתה אומר לי ואני מגחכת - מה יכול להיות יפה בשתיקה. ואתה אומר לי - את סתם שואלת, את יודעת מה יפה בה, אם לא, לא היית שותקת. ואני אומרת לך שאני לא בוחרת לשתוק ושהשתיקה מעיקה עלי וכואבת, ואתה אומר לי, נעמה אדם כמוך לא פגשתי מעולם, מה זה קשור, אני עונה לך, זה קשור - אתה אומר - בואי נלך לים. די יונתן, אני כמעט צועקת, די לברוח, תענה על מה שאני אומרת. ואתה משפיל את הראש, בכאב שאני לא מסוגלת לשאת ומתחיל ללכת.

לאן אתה הולך - אני קוראת אליך. ואתה מסתובב אלי - אני לא יכול שאת ככה. פשוט לא יכול. מצטער. אני רוצה אותך שותקת. ואתה ממשיך ללכת בצעדים איטיים. וכשאתה מתחיל להעלם מהאופק אני רצה אחריך וקוראת - יונתן, יונתן, תעצור. ואתה נעצר ואני מגיעה אליך מתנשפת, ואתה שואל, את מבטיחה? ואני עונה שאני מבטיחה. מבטיחה להיות נעמה שאתה אוהב. נעמה לא כמו כולם. נעמה ששותקת.

ואני מחייכת אליך ואתה אומר - בואי נלך לשתוק בים קצת, ואנחנו מגיעים אל המים השחורים ושוכבים בגבול בין המים לחוף ומסתכלים לשמיים כמה שעות. ואז אתה אומר, אני אוהב אותך נעמה. רק אותך בעולם כולו. ואני לא עונה. אתה אוהב אותי שותקת.

אני מתגעגעת אליך, ילד שלי, בלילות אני אומרת את השם שלך, ככה אמא אומרת ומצווה עלי למחוק אותך ממני, ואני לא מתווכחת, כי אין דרך אחרת חוץ מלמחוק, אני רוצה ללכת עכשיו לחפש אותך בכל מקום אפשרי, רוצה לשכנע אותך שלא בגדתי, שאני אוהבת אותך עכשיו יותר מתמיד ואתה רק שותה ומעשן מנסה להקיא אותי מתוכך, להקיא את האהבה שלא נותנת מנוח.

למה נעמתי, למה, אתה צועק אלי. ואני לא אנסה להסביר. אתה לא תבין לעולם שגם נעמה השותקת יכולה להיות רגילה, כמו כולם. הכל נעמה - רק לא כמו כולם, אתה מתחנן, ואני לא נענית לך בפעם הראשונה מאז שהכרנו אני נשארת בשלי, ואתה רץ יונתן ואני לא רצה אחריך כי אין לי עוד כוח לרוץ, אפילו ללכת אין לי עוד כוח.

אולי יום אחד אני אפסיק להתגעגע, אפסיק לחלום אותך אותי ואותך. אולי יום אחד אני אצליח להפסיק לחכות רק ללילה, אולי יום אחד, ילד יפה ושותק שלי.