שכשעברנו את השער
שאלת אותי
באיזה צד אנחנו נמצאים
ואני חיפשתי את האויבים
כדי לדעת אם הם אנחנו צודקים
לעיתים זו המשמעות
לעיתים זו רק בדיחה
לא ידעתי מה לענות לך
כל תגובה היתה,
הודאה בכישלון
אז הסברתי לך,
שאנחנו בצד הנכון של החיים
כי עוד מעט הם נגמרים
את לא ידעת אם לצחוק או להאמין
והשער נטרק
כמו מתוך משאלה סמויה
ראינו על השביל
פיסות נייר,
כרזות ממהפכה שהושלמה ונעלמה בו זמנית
בקבוקים של אנשים שמחים
שידעו שהיום הזה יגיע,
ושתו כדי להאמין
רק אנחנו נשארנו שבויים
בעולם של קסמים אבודים
בתוך סיפורי ילדות לא ברורים
ואת שאלת
לאן החיים לוקחים
עניתי לך, תלוי מאיזה צד מסתכלים
מחר את יכולה להיות שמחה
ובלילה, שוב נהיה לבד
זרוקים בתוך אותו מעגל
השער נסגר, והכבישים נחסמו
אני לא אוהב את העיר, שקוראת לי לחזור
ואת, נשארת נאמנה לפרטים הקטנים
איך זה שכולם שמחים, ורק אנחנו שיכורים
לא יודע איך להסביר
לא יודע ממה להתחיל
ראינו אנשים חוגגים במרפסות
לא ידענו אם זה את השחרור, או את היום האחרון
לפני שיבוא הסיום
ואת שאלת בחשש, ומה עם החיים ייקחו אותנו
לכיוון הלא נכון
צחקתי בקול
הם נגמרים יום אחד, במקום אחר
אז מה משנה לעזאזל, לאן הם לוקחים
כך וכך, אנחנו מפסידים
עוד לפני שהמילים נעלמות, והגשרים קורסים
תראי, גם השער שחצינו, נסגר
אם נבוא לכאן מחר, אולי נראה אותו נכנע
יורד על ברכיו, ופותח את עצמו עבורנו
אם תרצי, ניכנס
אז אולי נהיה בצד הנכון של החיים
כך וכך, הם נגמרים
