בין דמדומי הלילה
נוסע חרישי ודי מהיר,
בינות לרעש הגלגלים בוקעים וצועקים
וזולגות הדמעות ולא מצחוק,
זו מריבה
אל הבית מטפסים הם,
בגרם מדרגות רחב.
והרעש די שכח לו
זה השקט בין הצעקה
זו מריבה
לא ידעתי שאת אוהבת
שכחתי זאת מזמן,
והלכת לישון גברת
בלי לטיפה או בלי מבט,
זו מריבה.
הבוקר עם הזריחה עלה
הביא עימו את התשוקה,
והלילה של אתמול נשכח
כאילו לא היה
זו כוחה של האהבה,
