לאבי ונועה יש ספה פינתית. לספה פינתית קוראים בכל מיני איי.די.דיזיינים ואיקאות - ספה בצורת ר'. אין בה יותר בד, יותר קפיצים או יותר רגליים מלשלוש פלוס שתיים פלוס אחד. אבל היא בצורת ר'.
לא כל ספה בצורת ר', היא בצורת ר'. יש ספה בצורת ר' שהיא בצורת נון-סופית, יש ספה בצורת ר' שהיא בצורת כף-סופית, יש ספה בצורת ר' שהיא בצורת וו ויש ספה בצורת ר' שהיא בצורת יוד. על ספה בצורת ר' בצורת יוד דופקים עוד שלושים אחוזים במחיר בגלל שהיא בצורת יוד. אין בה יותר בד, יותר קפיצים או יותר רגליים מלספה בצורת ר' בצורת נון-סופית, למשל, אבל היא בצורת יוד, ואם באת לקנות ספה בצורת ר' בצורת יוד - אתה כנראה במצוקה.
יכולים להיות הרבה סוגי מצוקות לאנשים שבאים לקנות ספה בצורת ר' בצורת יוד. כמו, לדוגמא, מצוקת מקום. מצוקת מקום יכולה להתחלק לשני חלקים לא שווים מבחינות מסויימות, וכן שווים מבחינות מסויימות אחרות. מצוקת מקום יכולה להיות חוסר במקום: סלון בגודל של תא שירותים במבנה ציבורי, אבל לא תא שירותים רגיל, אלא תא שירותי-נכים שזה קצת יותר גדול מתא שירותים רגיל, אבל עדיין קטן בשביל להיות סלון. ומצוקת מקום יכולה להיות גם עודף במקום: סלון בגודל של רחבת כותל מערבי, נגיד, בלי החלק שבו נוטלים ידיים ובלי עמדה של מאבטחים, שזה עדיין נחשב סלון גדול. החלקים של המצוקה יכולים להיות לא שווים, אם מודדים אותה במטראז', ויכולים להיות כן שווים אם מודדים אותם מבחינה מצוקתית, שהרי מצוקה היא מצוקה ואסור להקל ראש במצוקות.
אם יש לך סלון-שירותי-נכים-במבנה-ציבורי, אתה יכול להיות במצוקת ספה בצורת ר' בצורת יוד, כי ספה בצורת ר' בצורת וו, לדוגמא, לא תיכנס, ולא תמיד השכנים ממול יסכימו שתזיז את הקיר המשותף שלכם באיזה בלטה או שתיים לכיוון שלהם. אם יש לך סלון-כותל-מערבי-בלי-נטילת-ידיים-ובלי-מאבטחים, אתה יכול להיות במצוקת ספה בצורת ר' בצורת יוד, כי אחרי שהכנסת שני סטים קומפלט מעור בפאלו פלוס שלושה שולחנות פינג פונג מחוברים במקום שולחן קפה, עדיין נשארה לך פינה לא מנוצלת והאלה מהעירייה לא תמיד יסכימו להוריד את הפינה הלא מנוצלת מהסכום של הארנונה, למרות ההסברים על זה שהפינה לא מנוצלת.
לפינה לא מנוצלת אפשר לקרוא גם נישה, ומי שממש רוצה יכול לקרוא לה גם מישה שזה שם חיבה לנישות. מישה יכולה להיות בכל מיני צורות. אם היא בצורת ח' שקועה בתוך הקיר, אפשר לעשות בה מדפי גבס עם ספוטים מלמעלה שיזרקו אור רך על הוואזה הכתומה. ואם היא בצורת ר' ולא שקועה בתוך הקיר אפשר לנצל אותה לספה בצורת ר' בצורת יוד. לידה אפשר לשים ספריה בעומק של בלטה וחצי עם ספרי דמה כמו באיקאה, ונוצרת כאילו פינת קריאה וככה לא משלמים ארנונה סתם.
לאבי ונועה יש ספה בצורת ר' בצורת כף-סופית כי יש להם סלון רגיל של זוג רגיל שהתחתן לפני כמה שנים בגן אירועים רגיל בקיבוץ יגור. אבי עובד בחברת היי-טק רגילה עם תנאים רגילים לעובדי היי-טק בחברות היי-טק רגילות ונועה בהריון.
אבי ונועה לא קנו את הספה מייד כשהתחתנו, כי מייד כשהתחתנו קיבלו את הספה ושתי הכורסאות של סבתא מניה שבמזל בדיוק מתה.
את הספה ושתי הכורסאות של סבתא מניה, שהם עכשיו כבר לא של סבתא מניה, כי סבתא מניה מתה ואבי ונועה קיבלו אותם, נועה אהבה כי הם הזכירו לה את סבתא מניה, ואבי אהב כי הזכירו לו שסבתא מניה מתה. סבתא מניה היתה בעיקר הסבתא של נועה, כי סבתא מניה ילדה את איריס אמא של נועה, ואיריס אמא של נועה ילדה את נועה. סבתא מניה היתה אשה טובה שאוהבת לעזור. למשל לאבי היא רצתה לעזור להוריד את הכרס לפני החתונה וכל פעם ששם בצלחת משהו שהוא לא ירוק, סבתא מניה היתה לוקחת לו את הצלחת בנחישות ובנחישות ומחזירה את שאר צבעי הקשת חזרה למרכז השולחן. למרות זאת אבי לא אהב את סבתא מניה, אבל לפעמים, אחרי שסבתא מניה מתה, מרב געגוע, היה קורא לה סבתא מנייאק.
אחרי שסבתא מניה מתה, לא היה מי שישמור על הכרס של אבי והוא התחיל לאכול אוכל צבעוני שהוא לא בהכרח מוטציה כתומה/צהובה/אדומה של פלפל ירוק.
ביום ראשון התקלקלה לאבי ונועה המכונת כביס וביום שני הטכנאי אמר שיבוא לתקן ביום שלישי. היתה לו בחילה ובסוף הוא בא ביום רביעי. שבועיים אחר-כך. באותו יום אבי ונועה כיבסו וכיבסו וכיבסו. למחרת הכל התייבש ובדיוק היה מבצע בסופר על סופגניות - שש בעשר. אבי היה בעבודה. נועה הורידה את כל הכביסה מהחבלים ומילאה בבגדים את הספה שהיתה של סבתא מניה. אחר-כך הניחה גם ערימה גדולה על הכורסא. נועה התעייפה והתיישבה על הכורסא השניה. כשאבי חזר מהעבודה נועה הרגישה שנחה מספיק והלכה למטבח להביא לה ולאבי סופגניות וקפה. בינתיים אבי התיישב מול הטלויזיה על הכורסא הפנויה. נועה חזרה והתיישבה על אבי שישב על הכורסא הפנויה שהיתה פעם של סבתא מניה. נועה אכלה שלוש סופגניות כי היתה בהריון. אמרו לה באולטרסאונד שיש לה בת, אבל נועה ידעה שיש לה שתיים. אחת שקופצת בסופר ליד המדף של הרד-בול, והשניה ליד המדף של הגפילטע-פיש. נועה אהבה את שתיהן אותו דבר, גם את היפה וגם את המכוערת, ובגלל זה אכלה שלוש סופגניות. אבי אכל שלוש סופגניות כי סבתא מניה מתה והוא לא ידע שלסופגניות אין צבע ירוק. בשלב האחרון של החדשות לפני המזג אוויר ואחרי שנשארה רק הקופסא של הסופגניות אבי ונועה שמעו קחץץ קחץץ והרגישו מין כיס אוויר ומייד אחר כך קצת נמוכים יותר. עוד באותו ערב אבי הוריד את שאריות הכורסא שהיתה של סבתא מניה ושם ליד הפתח של הבנין. לא בגלל שאף אחד לא שם לב, אלא כי נזכר בסבתא מניה שבטח היתה אומרת שחבל-לזרוק-לפח-משהו-שאולי-מישהו-עם-ידיים-טובות-יוכל-לבנות-ממנו-יום-אחד-ארונות-למטבח-או-ארגז-צעצועים-לילדים-המעצבנים-שלו-שמפזרים-כל-הזמן-את-החלקים-של-הלגו-במעבר-בין-הסלון-למטבח-וכל-מי-שעובר-נתקל-בהם-וכמעט-מגיע-למיון-של-שיבא-עם-שבר-בגולגולת-הריקה-שלו.
אחרי שלושה ימים אבי כבר שכח מהכורסא השבורה של סבתא מניה והתחיל לעשות פחחח פחחח ביחד עם השכנים שהתרגזו על הבהמות ששמו את הכורסא בדיוק בפתח של הבנין. נועה לא עשתה פחחח פחחח אבל גם לא זרקה את הכורסא לפח כי היא היתה בהריון (נועה, לא הכורסא).
בערב נועה שכבה מול הטלויזיה על הספה שהיתה של סבתא מניה. אבי ישב בכורסא אבל לא היה לו איפה לשים רגליים כי הכורסא השניה של סבתא מניה כבר לא היתה לא של סבתא מניה כי סבתא מניה מתה וגם לא של אבי ונועה כי היא נשברה. (הכורסא, לא סבתא מניה).
בשלב האחרון של החדשות, בין המזג אוויר לפרסומות, אבי ונועה כבר ידעו שהם הולכים לקנות ספה חדשה. נועה רצתה ספה בצורת ר'. אבי אמר שספה בצורת ר' תופסת הרבה מקום והסלון שלהם בסך הכל סלון רגיל ולא גדול מספיק בשביל ספה בצורת ר'. נועה הסבירה שספה בצורת ר' לא חייבת להיות בצורת ר', יש ספות בצורת ר' בצורת נון-סופית, יש ספות בצורת ר' בצורת כף-סופית, יש ספות בצורת ר' בצורת וו ויש ספות בצורת ר' בצורת יוד.
אבי ונועה קנו ספה בצורת ר' בצורת כף-סופית, שתתאים בדיוק לסלון הצר והארוך והרגיל שלהם שבנה הקבלן י.ש. עוז ושות' המפגרים שימותו, ובאמצע הלילה נועה כיוונה עם הידיים ואבי הוריד את הספה והכורסא שהיו של סבתא מניה ושם בפתח של הבנין. אבי לא חיכה שלושה ימים ומייד בבוקר התחיל לעשות פחחח פחחח ביחד עם השכנים.
כשהספה בצורת ר' הגיעה, אבי ונועה עשו לה כבוד, ישבו עליה מייד, אכלו סופגניות ושתו קפה. בחלק האחרון של החדשות הם הרגישו עייפים ונשכבו על הספה. אבי בחלק הקצר של הכף-סופית של הספה בצורת ר' ונועה בחלק הארוך כי היא היתה בהריון. אם חושבים על זה בהגיון אז אין הגיון בזה שנועה שכבה דווקא בחלק הארוך של הכף-סופית ואבי בקצר כי בדרך כלל אצל רוב הנשים, לפחות עפ"י הספרות הרפואית שקיימת בפורטוגזית, ההריון לא משפיע על הגובה. אבל אבי אהב את נועה ורצה שיהיה לה נח. בגלל שאבי אהב את נועה הוא גם הלך באותו ערב לקנות לה עוד סופגניות. נועה ביקשה שאבי ילך לקנות סופגניות. אבי אמר שאין לו כח. נועה הסבירה שאם אשה בהריון רוצה לאכול משהו ולא מביאים לה, התינוק יוצא עם כתם לידה בצורה של מה שרצתה לאכול. אפילו לבת של קינסליכר יש בכתף כתם בצורת ג'בטה עם שוקולד השחר ועיגולי מלפפון חמוץ במלח. אבי ירה את עצמו לקנות סופגניות. לא בגלל שבחשבון פשוט ניתוח פלסטי להסרת כתמי לידה לשתי הבנות יעלה יותר כסף מהסופגניות, אלא בגלל שאהב את נועה ורצה שתאכל סופגניות. (בסוף ההריון אבי הבין שמזל שהחישוב הכלכלי לא הנחה אותו בקנית הסופגניות, כי בכסף של שש סופגניות כל ערב כפול תשעה חודשים ושבוע היה אפשר לממן קוטג' דו משפחתי, ששה כיווני אויר, יחידת הורים עם ג'קוזי וגינה מאה חמישים מטר לשתי הבנות וככה לחסוך גם את הסופגניות וגם את הניתוח פלסטי, אבל לא נורא.)
אחרי שאבי ונועה אכלו עוד סופגניות לכבוד הספה החדשה הם נרדמו מול הטוילזיה. פתאום שמעו את הילד בוכה מהחדר השני. אבי התכווץ בחלק הקצר של הספה בצורת ר', עצם את העיניים עוד יותר חזק ממה שכבר היו עצומות והתכסה מעל לראש כדי שלא ישמע בטעות את הילד ויצטרך לקום אליו. תוך כדי התכסות אבי הבין שהילדים שלו עדיין לא נולדו וזה בטח הילד של אחד השכנים, אולי אפילו של הבהמות שזרקו איזה כורסא שבורה בפתח של הבנין. אבי שמח. הוא מתחיל לפתח אינסטיקטים של אבא.
בשלישי לחמישי נולדה לאבי ונועה בת. בת אחת. אבי ונועה היו מאושרים אבל ידעו שהחיים עומדים להשתנות. מעכשיו לא תהיה יותר ספה בצורת ר' בצורת כף-סופית. צריך לקנות עוד חלק לר' כדי שגם התינוקת תוכל להרדם בערב על הספה בסלון מול הטלויזיה. אבי ונועה קנו עוד חלק והספה הפכה להיות ספה בצורת ר' בצורת ח'.
ערב-ערב נרדמו אבי, נועה והתינוקת על הספה בצורת ר' בצורת ח': אבי בחלק הקצר, כי ככה התרגל, נועה בחלק הארוך והתינוקת בחלק הארוך השני. בחורפים התכסו בשלושה פוכים זוגיים ובקייצים בשלושה סדינים קלילים. הערבים עברו עליהם שלווים ונעימים, עד שבערב ירקרק אחד כשישבו לאכול מול הטלויזיה, אבי הרגיש שהוא לא יכול יותר ולחש לילדה בלי שנועה תשמע:"נשבר לי מהסופגניות בחייאת, מניה, תעבירי לי קצת רד-בול וגפילטע".
