בס"ד

עפר ואור

ציון, מעפר נוצרת

ולעפר שקעת

התפלשת באפר גלותך

ובצער חורבנך.

והנה כאותה איילת שחר שבקע אורה

התחלת זורחת קמעה,קמעה.

אך החושך המכסה עודנו רב-

והאפלה עודנה מושלת.

את אורך גזלו גויים,

עלו בנחלתך/

טימאו את הר קודשך.

איכה תוכלי לשאת אנקות בנייך?

את בכי נערייך, משתוקקייך?

ולסבול  מראה אסירייך

הכפותים בצמידי נחושת

וכבולים בכבלי זהב.

עד מתי?

קומי ציון מעפרך

התנערי מאבלך

לבשי בגדי מלכותך

התייצבי בגאון בפני מושיעך.

זרחי באור חדש,

האירי והעירי בקדושתך/

על כל יושבי ארץ!

ציון, מעפר נוצרת

אל עפר גלותך שקעת

ומאפר חורבנך-

אבנך!