קברי צדיקים / שלומית שמש

טיול תמים עם הכלב מפגיש אותי עם מודעה על הלוח העגול "טיול מאורגן לקברי צדיקים" אני מסתכלת על המודעה כולי מחויכת, מה הם עושים שם ...הם באמת משתטחים...למה?

השרלוק הולמס שנמצא לי בפנים מתעורר ואחריו נגררת המילה "חוויה" וחוץ מזה שמותר לי. הצצה חטופה למציאות ואני כבר לא ילדה קטנה כבר בת 31 וכן אני לבד.

העיניים מתחילות להיות מעשיות ומחפשות את זמני  הנסיעה "מחר 7 בבוקר תצא ההסעה".

שבע בבוקר, למה? ואני חשבתי שאנשים שאין להם חיים אוהבים לישון עד מאוחר ,לפחות אני כזאת , טוב המטרה מקדשת את האמצעים .

הנה אני במיניבוס, בחוץ עדין לא האירה השמש ובפנים בנות הרבה בנות עם קופסאות פלסטיק עם פירות וסנדוויצ'ים שארוזים בצורה לא מפתה עם שתי אפשרויות 1.חומוס עם מלפפון חמוץ 2.שוקולד השחר , והנה זו שלידי מוציאה מהשקית את הפיתה בכל זאת כבר שבע ועשרה בדיוק יצאנו מהחניה ש"הקטנה" לא תתעלף בדרך , שרלוק הולמס שלי הולך להיות גאה בי... או מאוכזב . פיתה עם ריבה?! לא הטילו על זה ווטו כשסיימנו את הגן ?!

טוב נעבור למצב של מתבוננת .כולן מבוגרות או בגילי (ופה כמובן שהחלטתי שאני עדין לא בקטגוריה של המבוגרות) וילדה אחת, אוי היא ממש צעירה כן כן ילדה, גג 12 מה היא עושה פה ? טוב זה בטח רק עניין של זמן שהיא תקלוט שהחברים שלה מכיתה ח'2 זה לא אנחנו .

(הייתה פה עוד אופציה אבל זה יכול להישמע גזעני אז בינתיים אני אניח לגרוזינים).

הנסיעה עברה מהר, או כי הנהג שלנו חברמן או כי לחפש דרך לקפוץ מהמיניבוס לקח לי שעה.

והנה הגענו. המדריך שלנו (כן כו יש מדריך) לוקח את המגפון ומסביר שהגענו לצפת, נו מה נסגר איתו, אנחנו חמש נשים במיניבוס גם בטלפתיה  נשמע אותו. אני לא מבינה ת'קטע הזה כאילו מה, הוא סיים קורס מדריכים וחתם על התחייבות להשתמש במגפון לפחות פעם ביום, אני לא מקנא באשתו אם אין לו סיור הוא בטח מדבר איתה במגפון כשהם יושבים בסלון לראות סרט רומנטי או יותר גרוע מזה כשהם מתכננים את היורש הבא למגפון.

קצת היסטריה אופיינית לנשים, הגיע הזמן לרדת וכל אחת מוציאה את התיק איפור הקטן שלה עם המראה שאפשר לראות בה רק עין אחת .

 מחשבה בריאה מפתה אותי להשתמש בתירוץ של התיכון שכואבת לי הבטן ויש לי בחילות ואני בדיוק מפתחת מחלה סופנית כדי להישאר באוטובוס ולא לצאת עם הכיתה למסע, רק שעם המסע  יש מדריך עם מגפון מהסוג המשובח ששר "אל המעיין בגדי בגדי קטן" .

זהו החלטתי. ירדתי. הגעתי עד לפה את הצעד ההזוי הזה כבר אי אפשר לקחת חזרה

והנה אנחנו עומדות מול הקבר של רבי יחזקאל בר נתן המדריך עם המגפון מורה לנו להסתדר בטור, מעניין אם מחלקים לנו עכשיו מספרים או תגים עם שמות, אז זהו שלא.

אני כמובן אחרונה, כדי ללמוד מטעויות של אחרים. רק בעיה אחת קטנה, שכנתי ה"קטנה"  עומדת לפני ומסתירה לי את ההצגה אני רק יכולה לראות את הבנות שסיימו קמות על הרגליים ומסתובבת חזרה למיניבוס עם דמעות בעיניים, אוי מסכנות.כל האיפור שלהן נמרח .

רגע למה הן בכלל בוכות מה הצדיק אמר להם ? שאין להן סיכויי , הכל אבוד ...לא יפה מצידו, הייתי מצפה ממנו בתור צדיק שישאיר פתח לתקווה ומי כמוהו צריך להפנים את המשפט אל תסתכל בקנקן של שמונה בבוקר .

מתקדמים בצעדים קטנים, הדבר היחידי ששובר את השקט של הבוקר זה הבכי של הבנות והנה הגיע התור של "הקטנה" ומסתבר שהיא לא רק ענקית היא גם הממושמעת שבחבורה, אמרו להשתטח והיא כולה מכסה את הקבר, אולי היא מענישה את הצדיק על מה שהוא עשה לבנות האחרות? או שפשוט זו הבעיה שלה, היא לא ממש נותנת לו אויר. לא שהוא ממש צריך אבל אני יכולה לתאר אותה בבליינדייט משתטחת . עכשיו היא ממלמלת כמה מילים שאני לא מצליחה לשמוע . מה יכול להיות שהמגפון חילק דפים בדרך ואני לא קיבלתי ? או שאולי היא הנוסע המתמיד? טוב אני רק יכולה לקוות שעוד נראה את הקבר אחרי שהיא תקום, ורק שלא יאשימו אותי .

נגיעה בכתף מקפיצה אותי, בכל זאת מי שגר כאן לא ממש אמור להיות מורגש , אני מסתובבת ועומדת לידי בחורה יפיפייה, מה היא עושה פה לעזאזל ? ואז בקולה המתוק היא מבקשת ממני את תורי, ברור שהסכמתי. כל מה שיכול לדחות את המפגש שלי עם הצדיק מבורך. היא קורעת ברך באצילות שלא כמו "הקטנה" המשתטחת, מה שגורם לי להבין שאפשר גם אחרת ואני מברכת אותה על הפדיחה שחסכה ממני. היא מסתכלת למעלה ואני מסתכלת עליה וחושבת ,מה עובר לצדיק עכשיו בראש .." מתוקה שלי בטח שהייתי יוצא איתך. בכיף ...רק איך להגיד לך את זה... אני לא ממש יכול.." הנה היא קמה והגיע תורי אני מתקדמת לעברו מלאה בחששות, שרק מישהו שמכיר אותי לא קולט אותי עכשיו. ופתאום הרגשה מוזרה של שיחה, אני והוא... אז מה שלומך צדיק ? איך הולך? מה חדש ? תגיד יחזקאל זה שם של עיראקי נכון?! אתה יודע מה, היה לך יום ארוך אני אניח לך, את הבעיות שלי אני אמשיך לנסות לפתור אצל זיוה הפסיכולוגית שלי, חס וחלילה זה לא שאני מסננת אותך או מפקפקת ביכולות שלך פשוט לא נעים לי מזיוה, אתה מבין היא בכל זאת למדה שש שנים באוניברסיטה, אתה יודע כמה זה קשה. בחיי שאפשר אפילו לקרוא לזה מצווה .