התעוררתי היום בבוקר מהצלצול של השעון המעורר בפלאפון, המצאה מזעזעת אם תשאלו אותי. באמת שלא היה לי כח ליום הזה... צחצחתי שיניים באי חשק והכנתי לעצמי כוס קפה שחור (2 סוכר, בלי חלב, למתעניינים). כמו בכל יום נכנסתי לאוטו ונסעתי לעבודה. תמיד בבקרים יש לי את ההרגשה שיקרה לי משהו מיוחד או מעניין שיהפוך את היום הזה לשונה, וכל יום אני מתאכזב מחדש... באמת שכבר התרגלתי. לא ציפיתי שהיום יהיה שונה. ובאמת- הוא לא היה. סתם יום רגיל. נחמד. לא יותר מזה. אבל היה משהו ביום הרגיל הזה שעשה לי טוב. לא הצלחתי לשים על זה את האצבע. רק כשישבתי מחובק עם עינת על המרפסת של הבית שלה חשבתי פתאום שבעצם לא צריך יותר מזה... ימים רגילים זה הימים הכי טובים שיש. בלי דאגות, בלי פחדים. לא משהו מיוחד, אבל משהו שנוגע לך בנשמה ונשאר שם.