אל תוך התמונות שלנו
לא יכולנו לחזור
לעיתים היינו משוטטים על הגבול
מחכים שמשהו ייפתח
ואנחנו נברח
כמה חלומות אספנו מצידי הדרך
מחיים של אחרים?
אל תוך התמונות שלנו
שתלויות בין החדרים
לא רצינו לחזור
אבל תמיד
יש רגע לפני שנרדמים
שהכול שוב עולה
כמו בציפייה
אנחנו מוכנים
לזכור הכול
לאן רצינו ללכת?
אהבות שהיו מונחות שם
הפכו נטולי פנים
חסרי תוכן
ורק אנחנו, המשכנו ללכת
אל אותם מקומות
אולי הם ישתנו
אולי ניגע בפנים, ונרגיש
שמשהו אחר נוגע בנו
אל תוך התמונות שלנו
שוב אנחנו מגיעים אל אותם מקומות
אותם ביקשנו לעזוב
אבל מעולם לא הצלחנו
בערבים, שהכול נדמה שקט
יושבים ומחכים שמשהו יגיע
כמו נתקע אי שם בדרך
ובבקרים, מביטים בשעון הבלתי נראה
לאן עוד נוכל ללכת?
התמונות שלנו
אליהם לא נרצה לחזור
מביטים עלינו, מכול פינה
כמו מבקשות, להחזיר לנו
חלום שאבד, ציפייה שנגמרה
לא יכולים לברוח
מעבר למה שהחיים השאירו
ובכול פנייה
אותם אנשים, עם אותם חלומות
הכרנו כבר את הדרך
את האכזבה, שלקחנו על עצמנו
אל תוך התמונות שלנו
לא יכולנו לחזור
את עצמנו השארנו, כמו מבקשים נחמה
כמו מנסים להסביר, איך זה קרה
ובסוף, כול מה שרצינו
יישאר בתמונה אחת
היא תחזיר אותנו כול יום אל תוכה
